לואיס קרול (1832 - 1898), כינויו הספרותי של צ'רלס לטוויג' דודג'סון (Charles Lutwidge Dodgson), סופר ומתמטיקאי אנגלי. נודע כאחד מטובי היוצרים בספרות הילדים
העולמית. מחברם של הספרים "אליס בארץ הפלאות" ("Alice's Adventures in Wonderland") ו"אליס בארץ המראה" ("Through the Looking glass").
צ'רלס לטוויג' דודג'סון נולד בעיירה דורסברי במחוז צ'שייר באנגליה. אביו היה כומר וצ'רלס גדל במשפחה גדולה ואוהבת בת 11 ילדים. מגיל צעיר גילה כישרון למתמטיקה, הרבה לצייר, בנה תיאטרון בובות, עסק במעשי קוסמות וכתב עיתון משפחתי למען אחיותיו הקטנות. נראה כי עוד מילדות גילה בטחון עצמי רב כאשר היה בחברת ילדות, ולעומת זאת, כאשר בא במגע עם אנשים זרים ומבוגרים נהג להסתגר בתוך עצמו וסבל מגמגום.
כאשר היה בן 14 נשלח לפנימיית בנים יוקרתית, ובה נאלץ להתמודד עם מסגרת משמעתית נוקשה וקפדנית. כעבור שנים תיאר תקופה זו כנוראה בחייו. ייתכן שבעטיה של אותה תקופה, רכש את העוינות כלפי חברתם של בנים, עוינות שעמדה בניגוד בולט להנאה שחש בחברתן של ילדות. מות אמו של דודג'סון, כאשר היה בן 19, סימן עבורו את קץ עידן התמימות והפשטות. נראה כי כבר אז נקבעה הילדות בעיניו כשיא, שכל מה שבא אחריו הוא בגדר נפילה.
כאדם בוגר נחשב דודג'סון לטיפוס יוצא דופן. הוא היה חירש באוזן אחת, רזה מאוד וגבוה. תמיד הופיע לבוש שחורים, חבוש כפפות וכובע והביע סלידה תמידית מאוכל ומגרגרנות. ביומניו האישיים נהג לתאר בפירוט רב את אורחות חייו, למשל פירוט הדברים שאכל, משך הזמן שארכה צעידת הבוקר ועוד. כמו כן, תיעד כל מכתב שכתב או שלח במהלך חייו.
את חיבתו לתחום המתמטיקה מימש דודג'סון כאשר נרשם ללימודים באוניברסיטת אוקספורד.
הוא נחשב לתלמיד מצטיין ובשנת 1855 התמנה למשרת מרצה מן המניין בקולג' כרייסט צ'רץ'. במקביל התמנה לכומר וקיבל על עצמו את נדר ההתנזרות מחיי נישואין. שנים לאחר מותו, נתגלו שירים שכתב למבוגרים ובהם נכתב על אהבה נכזבת ועל תחושה עמוקה של מין מעוות וחילול התום. יש בטקסט רמיזות גם להרהורי התאבדות ופחד מטירוף. כנראה מסיבות אלו, מצא את מסגרת חיי הכמורה כנוחה ומתאימה לאישיותו ולרצונותיו.
חייו של דודג'סון התנהלו בשני מישורים שונים, כמעט מנוגדים. מצד אחד הוא היה כומר ומרצה למתמטיקה, אדם שחי חיי סגפנות ונזירות. מצד שני, הוא נהנה מאוד מחברתן של ילדות ופיתח עניין מיוחד בצילום של
בני משפחה וילדים, ובעיקר בצילום תמונות עירום של ילדות. הוא התגאה מאוד בתצלומיו ושמח להראותם לכל מתעניין. נראה כי חשב שפרסומו יבוא לו דווקא מתחום הצילום ולא מהכתיבה, ולמעשה, אכן היה תחביב זה כרטיס הכניסה שלו לחברה הגבוהה. האליטה החברתית של זמנו שמחה לעמוד מול מצלמתו, וכך הוזמן לבתים המיוחסים ביותר של החברה הויקטוריאנית.
באופן פרדקוסלי, דווקא המציאות החברתית של אנגליה הויקטוריאנית, שבתוכה כה היטיב להשתלב, היא אותה מציאות שבחר לבקר באופן סמוי בכתיבתו הספרותית.
אליס לידל, מקור השראתו של קרול (צילום: Gettyimages Imagebank)
באותן שנים שבהן עבד כמרצה למתמטיקה, התיידד דודג'סון עם הנרי ג'ורג' לידל (Liddell), דיקן הקולג' שבו לימד. אישתו של לידל היתה להוטה שדודג'סון, שכבר נחשב אז לצלם בעל שם, ינציח את בנותיה במצלמתו. דודג'סון מילא את משאלתה של האם והתיידד במיוחד עם אליס בת ה-11, הבת האמצעית מבין שלוש. לצד הצילומים עצמם, נהג לצאת לטיולים עם הבנות ובידר אותן בסיפורים שהמציא. יום אחד, בחודש יולי 1862, בעת שיט על הנהר, ביקשה אליס שיעלה את הסיפורים על הכתב. דודג'סון נענה לבקשתה של ידידתו הקטנה וכך נולד הספר "אליס בארץ הפלאות" (שמו המקורי היה: "Alice's Adventures Under Ground" - הרפתקאות אליס מתחת לאדמה).
לפני שהוציאו לאור, נתן הסופר עותק של כתב היד לחברו הסופר צ'רלס קינגסלי,
שיחווה דעתו על הסיפור. הלה העביר את הספר לבנו בן השש שהתלהב מאוד. דודג'סון החליף את ציוריו שלו בציורי המאייר ג'ון טנייל (John Tenniel) , ופרסם את הספר בשנת 1865 תחת השם הבדוי לואיס קרול. "אליס בארץ הפלאות" זכה להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים ועד מהרה תורגם גם לשפות אחרות. קוראים רבים פנו במכתבים לסופר הנערץ, אולם הוא העדיף דווקא לשמור על שתיקה בכל הנוגע לכתיבתו הספרותית. את המכתבים שמוענו אליו תחת השם לואיס קרול, החזיר בתואנה של "מען לא ידוע".
| ציטוט |
|
| |
|
"'אין שום טעם לנסות' אמרה אליס, 'אי אפשר להאמין בבלתי-אפשרי'. 'אסתכן ואומר שאין לך מספיק נסיון' אמרה המלכה, 'כשאני הייתי בגילך, עשיתי זאת מדי יום למשך חצי שעה. לפעמים האמנתי בשישה דברים בלתי אפשריים עוד לפני ארוחת הבוקר" (מתוך "אליס בארץ המראה"). |
|
|
|
|
משבגרה מעט אליס, נראה כי חל ריחוק מסוים בין הסופר לבין בני משפחתה. את ספר ההמשך "אליס בארץ המראה" (1872), כבר כתב מבלי שיבלה את זמנו עם הילדה האהובה עליו. כעבור שנים רבות, כאשר היתה אליס בת 76 ודודג'סון כבר הלך לעולמו, העמידה למכירה פומבית את כתב היד המקורי שאותו נתן לה במתנה בילדותה. היא קיבלה עבורו סכום עתק, אותו שמרה לעצמה ולמשפחתה. אחיותיו הרווקות של הסופר, לעומת זאת, סיימו את חייהן בעוני רב.
בשנת 1880, בגיל 48, חדל לפתע דודג'סון מצילומי הילדות שלו, מסיבה שאינה ידועה. תחת זאת החל לפרסם פרסומים מדעיים והוציא תחת ידו למעלה מ-300 ספרים ומחקרים. יחד עם זאת, המשיך במקביל לארח בחדרו ילדות והזמין אותן לבקרו כשיצא לחופשות בשפת הים. בצוואתו ציווה להשמיד את תצלומי העירום שצילם, וכל שנותר מהן הם ארבעה תצלומים בלבד.
בערוב ימיו עבר דודג'סון להתגורר בבית הגדול שבו חיו כל אחיותיו שנותרו ברווקותן. בשירים המעטים שחיבר בתקופה זו, שוב מובעת כמיהתו וגעגועיו לעבר. בהיותו בן 66 הלך לעולמו. אליס לידל, ואיש מבני משפחתה, לא הופיעו להלווייתו. לבד מכתיבת שתי היצירות הספרותיות האמורות, כתב דודג'סון כמה יצירות נוספות ("אליס בחדר הילדים" - גרסה המיועדת לפעוטות ו"ציד הסנרק" - "The Hunting of the Snark" - סיפור מסע פילוסופי שראה אור בשנת 1876), אולם חשיבותן זניחה יחסית.
"אליס בארץ הפלאות" (כמו גם ספר ההמשך - "אליס בארץ המראה") מספר את הרפתקאותיה של ילדה בת שבע אשר מתגלגלת בדמיונה לעולם מופלא וקסום. עולם זה מונע על ידי חוקי הגיון שונים לחלוטין מאלו המקובלים בעולם המציאות, ובמסגרתו היא פוגשת מגוון דמויות ויצורים משונים שדרכם היא רואה באור חדש את עולמה שלה. במסווה של סיפור ילדים דמיוני ותמים, השתמש למעשה דודג'סון בעלילותיה של אליס כדי לבקר את צביעותה של החברה הויקטוריאנית ולתהות על טבעו של המין האנושי ככלל.
למרות הביקורת הסמויה נתפס ספר פנטזיה זה, בשנים הראשונות לצאתו, כספר ילדים קלאסי אשר ביסס עד מהרה את מעמדו כנכס צאן ברזל בספרות הילדים העולמית. אולם ככל שנוקפות השנים, תופסת יצירה זו אחיזה גם בעולמם של המבוגרים, ורבים הם הקוראים אשר מוצאים בו בסיס פילוסופי ראוי לדיון. העולם שבנה דודג'סון - על יסודות הלוגיקה,
הלינגוויסטיקה והמתמטיקה
שמונחים בבסיסו - הוא עולם מורכב ועתיר משמעויות. בתור שכזה הוא שימש מקור עניין למחקרים ולפרשנויות רבות, כמו גם מקור השראה ליצירות ספרותיות אחרות.
דמותו החידתית של צ'רלס לטוויג' דודג'סון, אשר נודע בעולם בעיקר בשמו הספרותי לואיס קרול, גם היא עוררה את סקרנותם של לא מעט חוקרים וכותבי ביוגרפיות למיניהם. חלקם ראו באהבתו לילדות קטנות סימן להפרעה נפשית ולנטייה פדופילית,
וחלקם זיהו את יחסו החם לילדים כביטוי לכמיהתו התמידית לחזור לעולם הילדות התמים והמוגן. כך או כך, ראוי לציין, כי האדם שנחשב לאחד האמנים הגאונים של תקופתו מעולם לא הואשם במהלך חייו בפגיעה או בהטרדה של מי מבין הילדות שעימן קשר קשרי ידידות.
הדפס
