דבורת הדבש

רגליה של הדבורה הפועלת חזקות ומצוידות במעין סלסילות המשמשות בעיקר לאיסופה של אבקת הצמחים. הפועלת לשה את האבקה בלסתותיה העליונות ומכינה דונג המשמש לבניית תאיה של חלת הדבש. לסתות אלה מסייעות לה גם בסילוק הפסולת מהכוורת ובכרסום הדונג בשעה שהרימות בוקעות מהתאים. מערכת העיכול של הפועלת משמשת לאגירת צוף, כאשר אנזימים המצויים בזפק (חלקו הרחב של הוושט - צינור המזון) הפועלת, הם העושים את הצוף לדבש. הפועלת ניזונה ממקצת מהדבש, מזינה בו את הוולדות ואת המלכה-האם, ואת רובו היא אוגרת בתאיה של חלת הדבש. לאחר שהיא ממלאה כל תא היא סוגרת אותו.

הצמחים מספקים לדבורה חלבונים ומינרלים, והדבש והצוף מספקים לה בעיקר פחמימות. הצוף מספק לה גם חלק מהמים שלהם היא זקוקה, ובנוסף - היא שותה גם ממקווי מים ואגלי טל שעל הצמחים. את הדונג הנחוץ לבניית הכוורת מפרישה הדבורה הפועלת מבלוטות מיוחדות שבתחתית בטנה. העוקץ של הפועלת (שאינו אלא גלגול של צינור הביצים) משמש לה להגנה. בעת העקיצה מפרישה הדבורה ארס. כאשר היא עוקצת חרקים, שהם אויביה הטבעיים, היא יכולה לשלוף את העוקץ מגופם, ואולם בעקיצת רקמות רכות (של גוף האדם, למשל) נקרע העוקץ כשהדבורה מנסה לשולפו, והיא מתה.

חייה ופעולותיה של הדבורה הפועלת מוסדרים ומוכוונים לפי תבנית וסדר זמנים קבוע. רק ביומיים הראשונים לחייה, אין הפועלת עובדת. ביום השלישי היא מתחילה לעבוד בניקוי התאים והכנתם לקבלת הביצים. עד ליומה החמישי, מאכילה הדבורה הצעירה את הרימות בתערובת של דבש ואבקת פרחים, ולעיתים היא משמשת כאומנת למלכה או לדבורים צעירות יותר. הפועלות המאכילות ניזונות מאבקת פרחים שהובאה על ידי קודמותיהן. החל מהיום העשירי לחייה, מתחילה הדבורה בנסיונות תעופה מחוץ לכוורת. ביומה השנים-עשר, לאחר שהתפתחו בלוטות הדונג, מסוגלת הדבורה לייצר במשך שישה ימים את הדונג שממנו בונות הדבורים את התאים המשמשים כבית גידול לרימות ולאחסון אבקת הפרחים והדבש. בגיל 18 עד 20 יום, שומרת הדבורה הפועלת על פתח הכוורת ומתקיפה כל בעל חיים או דבורים מכוורות אחרות המנסים להיכנס לכוורת. החל מיומה העשרים ועד למותה, עוסקת הדבורה באיסוף צוף ואבקת פרחים, כשהיא מסוגלת לעוף כשלושה ק"מ עד למקור המזון ובחזרה לכוורת.

ניתן לחלק את הריקוד לשניים: ריקוד המעגל וריקוד תנודות הזנב. בריקוד המעגל, נעה הדבורה פעם אחת לכיוון אחד ופעם נוספת בכיוון הנגדי. בריקוד תנודות הזנב, נעה הדבורה בשמיניות. עוצמת הריקוד ואורכו מבטאים את עושרו של מקור המזון. כיוון מישור הריקוד של הדבורה מציין את מקומו של המזון ביחס לכיוון השמש מהכוורת. האינפורמציה על סוג הפרח נמסרת בעזרת חוש הריח, כאשר הדבורה מביאה יחד עם המזון גם קמצוץ מחומרי הריח שלו. בזמן הריקוד מתפשט הריח בכוורת ועובר גם לדבורים האחרות.

הניווט של הדבורה מתאפשר גם ביום מעונן, היות והיא רואה אור מקוטב (קרינה לא ישירה מהשמש). לדבורה יש שתי עיני תשבץ גדולות, מורכבות ומפותחות, הכוללות כ- 4000 עיניות פשוטות וביניהן שלוש עיניים נקודתיות בודדות. הדבורה מסוגלת להבחין בצבעים ובצורות, אך אינה רואה את הצבע האדום. לעומת זאת, היא רואה קרניים אולטרה-סגולות, שעין האדם אינה מסוגלת לראות.

מזון המלכות נוצר בבלוטות הלסת של הדבורים הצעירות. זהו חומר סמיך, לבן, המכיל 66% מים, 12% סוכרים, 12% חלבונים, 9% ליפידים, וכן מינרלים, ויטמינים והורמונים הייחודים לו. מזון המלכות משמש את האדם כמרכיב במשחות קוסמטיות שונות, ומאחר והוא בעל כושר פעילות אנטי-חיידקי רחב, משתמשים בו גם לריפוי זיהומים. כמזון, נהוג לאוכלו כתרופה נגד חולשה, רזון וחוסר תאבון.

פרופוליס הוא החומר המשמש את הדבורים לסתימת סדקים בכוורות וכן לשמירה על ההיגיינה של מקום המגורים. הוא מכיל כ- 55% שרפים, שהם הפרשה של ניצני עצים, כ- 30% דונג, כ- 10% שמנים אתריים וכ- 5% אבקת פרחים. כושר פעילותו האנטי-מיקרוביאלית (פעילות נגד חיידקים וחד-תאיים אחרים) של חומר זה הוא הרחב ביותר בין כל מוצרי הדבורים.

דונג הדבורים מקורו בבלוטות הדונג של דבורים צעירות. הוא מופרש בצורה נוזלית ונקרש בבואו במגע עם האוויר. כך מתקבלות לוחיות דונג שבעזרתן בונה הדבורה את יערת הדבש (תאים משושים צמודים זה לזה, בהם מטילה המלכה את הביצים) וחותמת את התאים המלאים בדבש. הדונג מהווה חומר גלם חשוב בתעשיות התמרוקים, המזון, הטקסטיל, האלקטרוניקה, בייצור חומרי נפץ, חומרי סיכה, חומרי בידוד ונרות.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן.