ליל הבדולח (בגרמנית - "קריסטלנכט"), כינויו של הפוגרום
שעשו הנאצים
ביהודי גרמניה ואוסטריה בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938. מקור השם "קריסטלנכט" בשברי הזכוכית הרבים שנותרו ברחובות לאחר ההרס שזרעו הפורעים הגרמנים באותו לילה.
פוגרום ליל הבדולח היה תגובה ספונטנית כביכול של המון גרמני על רצח המזכיר ה-3 בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פום רט (Ernst vom Rath); המתנקש בחיי הדיפלומט הגרמני, צעיר יהודי בשם הרשל גרינשפן, היה בנם של יהודים-פולנים תושבי גרמניה שגורשו לגבול פולין באוקטובר 1938. למעשה, הוסתו ואורגנו הפורעים על ידי השלטון הנאצי.
ברקע הפוגרום עומדים חוקי נירנברג.
בספטמבר 1935 חוקק המשטר הנאצי את חוקי נירנברג – חוקים גזעניים
נגד יהודים ברייך השלישי. בהם תקנות בדבר אזרחות ונתינות. בעקבות חוקים אלו, אזרחותם של היהודים נשללה ומעמדם ירד לכדי נתינות על פי החוק. למרות היותם נתינים ולא אזרחים, הרי שמעמדם הוסדר בחוק ולכן, יהודים רבים העדיפו להישאר בגרמניה כנתינים מאשר להגר למדינות זרות, גם אם יתקבלו בהן כאזרחים.
כך למעשה, חוקי נירנברג האטו את קצב הגירת היהודים מגרמניה, לחוסר שביעות רצונם של בכירי המפלגה הנאצית, ולכן היה צורך בהסלמת המדיניות כלפי היהודים. ההתנקשות בחייו של פום רט סיפקה את האמתלה הדרושה להסלמת היחס כלפי היהודים.
ניפוץ חלונות של חנות בבעלות יהודים בברלין לאחר פוגרום ליל הבדולח, 1938 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
יום לאחר ההתנקשות פרסם ביטאון המפלגה הנאצית מאמר מערכת בו נכתב: "ברור שהעם הגרמני יסיק את מסקנותיו מאירוע זה, אין לסבול מצב בו ימשיכו מאות אלפי יהודים לשלוט בתחומי מסחר שלמים ויחגגו בהמוניהם במועדונים (...) בעוד שבני גזעם בארצות חוץ יקראו למלחמה בגרמניה, ויפגעו בשליחים גרמנים".
במהלך הפוגרום נרצחו כ-400 יהודים (דו"ח של בית הדין העליון של המפלגה הנאצית מציין 91 הרוגים יהודים), מאות נפצעו (רבים מהם קשה), 30,000 נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז (שהוקמו,
בתחילה, ברחבי גרמניה כנגד מתנגדים פוליטיים) - מתוכם מתו כ-600. כ-1,500 בתי כנסת, אלפי בתי עסק ובתי מגורים של יהודים נהרסו או הועלו באש. על המשטרה נאסר למנוע את ההתפרעויות אלא אם הייתה סכנה לפגיעה ברכוש של לא יהודים ובחייהם. הפוגרום הופסק בשעות הבוקר על ידי הוראה מגבוה.
העולם כולו גינה את הפוגרום, אך בגרמניה עצמה האשימו את היהודים ואף חייבו אותם בדיני נזיקין על הרכוש הרב שנפגע. שורת צווים שהדירו את היהודים מחיי הכלכלה, החברה והחינוך הוצאו ויושמו החל מינואר 1939. לאחר הפוגרום ההגירה היהודית מגרמניה גברה לשביעות רצונם של חברי המפלגה הנאצית.
למרות הגינויים על הפרעות ברחבי העולם, התגובות לא היו נחושות ומשמעויות, ובכך למעשה, נוכחו חברי המפלגה הנאצית, שדמם של היהודים מותר. וכך למעשה, פוגרום "ליל הבדולח" סימן את תחילתה של שואת יהודי אירופה.
הדפס
