אברהם ישעיהו קרליץ

קרליץ נולד בעיר קוסוב שבליטא, ולמד תורה אצל אביו, אשר כיהן כרב העיר. עוד בילדותו התבלט בהתמדתו בלימודי תורה, בחריפותו וביכולתו האינטלקטואלית (למרות שהיו שהעידו כי היה "בינוני בבחרותו"), ואולם לא המשיך ללימודים בישיבה ומעולם גם לא הוסמך לרבנות.

בשנת 1911 פרסם קרליץ את ספרו הראשון בענייני הלכה, "חזון אי"ש". למרות אלמוניותו ולמרות שמעולם לא למד בישיבה, התרשם מאוד מספרו הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי (מגדולי התורה בליטא ואב בית הדין בוילנה), והפך אותו למקורבו וליועצו. בשנת 1920 עבר קרליץ להתגורר בוילנה, בירת ליטא. הוא התמסר ללימוד תורה, ורבים, אשר הכירו בסמכותו, באו לבקש את ברכתו.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. מהר מאוד החל שמו ללכת לפניו כגדול בתורה. רבנים וראשי קהילות הפצירו בו שיקבל עליו כהונה רבנית הראויה למעמדו, ואולם הוא דחה את ההצעות שהונחו לפתחו. בשנת תרצ"ח (1938) התקבע מעמדו כאחד מגדולי פוסקי ההלכה, לאחר שקבע כי יש להקפיד בענייני שנת השמיטה בא"י, ולא להיעזר בהיתרים כאלו ואחרים למרות הקושי שבדבר.

קרליץ הפך לבולט שבין מנהיגי היהדות החרדית אשר לא הכירה בממסד הרבני וברבנות הראשית לישראל. השפעתו בחוגי היהדות החרדית בישראל ובתפוצות היתה רבה, ומדי יום צבאו על פתחו אנשים רבים שביקשו לקבל ממנו פסק הלכה, ברכה או עצה טובה. פסיקותיו הקפדניות החמירו אף יותר מפסיקותיהם של גדולי הרבנים בארץ ישראל. יחד עם זאת התיר קרליץ את לימודי המקצועות הכלליים.

מפעל חייו של קרליץ היה בהרחבת היקפם של לימודי התורה ובהקמת מוסדות לחינוך תורני. הוא נמנה עם התומכים הגדולים בחינוך, ובעיקר, בהקמת "כוללים" ללימוד תורה עבור נשואים צעירים. לדידו, קדם לימוד תורה לכל דבר אחר ואף לפרנסה: בעול זה היתה יכולה לשאת האישה, על מנת שבעלה יתפנה ללימודי התורה. קרליץ עודד את הבאים אליו להקים ישיבות ותלמודי תורה לתלמידי ישראל. חרף מעמדו הרם, התגורר הוא עצמו בצניעות בדירה קטנה בבני ברק.

קרליץ נמנה עם מנהיגיה האידיאולוגיים של אגודת ישראל, על אף שהשתדל להתרחק ממעורבות פוליטית. הוא שלל את הציונות ואת קיומה של מדינת ישראל החילונית, ויחד עם זאת, אישר לנציגי אגודת ישראל לחתום על מגילת העצמאות, ואף התיר, מתוקף מעמדו, את השתתפותה בבחירות של אגודת ישראל. בשנת 1952 נפגש קרליץ עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, בנוגע לסוגית גיוס הנשים לצה"ל. במחלוקת שהתהוותה בין השניים המשיל קרליץ את היהדות החילונית לעגלה ריקה המונחת על גשר צר, והחייבת לפנות את מקום לעגלה מלאה, הלא היא היהדות החרדית.

הלווייתו, שנערכה ב-25 באוקטובר 1953, היתה הגדולה בישראל עד לאותו הזמן והשתתפו בה כ-20,000 איש; בבני ברק הוכרז שבתון באותו היום.

 מודעת אבל שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות, 25.10.53

קרליץ ראה עצמו כתלמידו וכממשיך דרכו של הגאון מוילנה (שגם הוא לא כיהן במשרה רבנית כלשהי). לקרליץ נודעה השפעה רבה בציבור החרדי, בין השאר על התפתחותה של החברה החרדית במדינת ישראל כחברה של לומדי תורה. חיבורו הגדול היה "חזון אי"ש" ובסך הכל פרסם 22 ספרים בשם זה, ועוד כ-20 ספרים העוסקים בפרשנות תלמודית מופשטת ובפסיקות של הלכה למעשה. אגדות רבות נקשרו בו, ובין השאר נאמר שהיה מרפא חולים.