רואנדה

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

רוב שטחה של רואנדה הוא רמה שגובהה כ-1,500 מטר. לכן, האקלים בה נוח יחסית, למרות קירבתה לקו המשווה. הגבול בינה לבין הרפובליקה הדמוקרטית קונגו עובר בחלקו בתוך אגם קיוו, השוכן בזרוע המערבית של הבקע הסורי-אפריקני, ורוב הגבול בינה לבין טנזניה עובר לאורך הנהר קגרה, מנהרות המקור של הנילוס, הנשפך לאגם ויקטוריה. במערב המדינה יש הרים הנמשכים מצפון לדרום ומגיעים עד לגובה של 4,500 מטר.

נוף אגם בוררה, רואנדה (צילום: mct)

עולם החי והצומח עשיר. יש ברואנדה פילים, אריות, היפופוטמים, תנינים, אנטילופות ועוד. בהרים בצפון רואנדה חיות גורילות ההרים. לפי הערכות, ברואנדה חיה חצי מכל אוכלוסיית סוג זה של גורילות שנותרו בעולם. גורילות ההרים של רואנדה התפרסמו בעיקר עקב מחקריה של דיאן פוסי.

במאה ה-14 הגיעו לרואנדה בני שבט הטוטסי והתיישבו בצד תושבי המקום בני הטווה וההוטו. במאה ה-16 הוקמה ברואנדה ובשכנתה אורונדי ממלכה בהנהגתו של שבט הטוטסי, שהיה מיעוט באיזור, אך הצליח להשתלט ולשעבד את בני השבטים האחרים.

ב-1890 נכלל האיזור (של רואנדה ובורונדי של היום) במושבה הגרמנית אפריקה המזרחית, שמרכזה היה בטנגנייקה (טנזניה של היום). ב-1916 כבשו אותו הבלגים ששלטו אז בקונגו (הרפובליקה הדמוקרטית קונגו של היום). אחרי מלחמת העולם השנייה מסר חבר הלאומים לבלגיה את המנדט על המקום, שנקרא אז רואנדה-אורונדי, והיא הוסיפה להחזיק בו גם לאחר מלחמת העולם השנייה בתור שטח נאמנות מטעם האו"ם.

ב-1959 החלה התקוממות של שבט ההוטו נגד השלטון המפלה של בני הטוטסי. המלך (משבט הטוטסי) ברח מהמדינה, וכ-200 אלף מבני הטוטסי גורשו. בחירות שהתקיימו ב-1961, עדיין בחסות בלגיה, העלו לשלטון את בני ההוטו. ב-1962 קיבלה רואנדה-אורונדי עצמאות ונחלקה לשתי מדינות רואנדה ובורונדי. התנועה הדמוקרטית הרפובליקנית (של בני ההוטו) זכתה בבחירות ב-1965 וב-1969, וגרגואר קאיבנדה (Grégoire Kayibanda) היה הנשיא.

ב-1963, בעקבות נסיונות השתלטות של קבוצות מורדים-גולים משבט הטוטסי, טבחו בני ההוטו בטוטסי, רצחו עשרות אלפים וגרמו לבריחתם של כמיליון מבני הטוטסי למדינות שכנות.

ב-1975 הודח הנשיא בהפיכה צבאית, והגנרל ז'יוונל הביארימנה השתלט על המדינה. הביארימנה היה בן שבט ההוטו, אך מוצאו מצפון המדינה לעומת קאיבנדה שהיה דרומי.

פלישת אנשי החזית הפטריוטית של רואנדה (RPF) משטח אוגנדה לתוך המדינה ב-1991, חזית שרוב אנשיה בני הטוטסי והאחרים בני הוטו מתונים, נתנה את הסימן לתחילת מלחמת האזרחים ורצח העם שיתרחש בשנים שלאחר מכן.

ב-1993 חתם הנשיא על חוזה לשלטון משותף עם בני הטוטסי, בנסיון לסיים את מלחמת האזרחים. באפריל 1994 נהרגו נשיאי רואנדה ובורונדי (שניהם בני הוטו) כאשר מטוסם הופל סמוך לבירה קיגאלי. לא ברור עד היום מי אחראי למעשה, אך בעקבותיו החל רצח העם של בני הטוטסי ברואנדה. כמיליון בני שבט הטוטסי ובני הוטו מתונים נטבחו בחודשים שלאחר מכן. החזית הפטריוטית של רואנדה (בני טוטסי) השתלטה על המדינה, תוך לחימה ומעשי רצח בלתי פוסקים. כעת נוצרה בריחה המונית של בני הוטו לעבר המדינות השכנות, בהן גם זאיר (כיום, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בגבול בין שתי המדינות נאספו מחנות פליטים עצומים, שם מתו אלפים ברעב ובמחלות. בני הוטו, שברחו לקונגו, תקפו שם בני טוטסי והרציחות התפשטו גם למדינה השכנה.

החזית הפטריוטית של רואנדה, יחד עם כוחות מאוגנדה, סייעה ב-1997 בהדחתו של נשיא זאיר, מובוטו ססה סקו. לורנס קבילה מונה לנשיא זאיר ושינה את שם המדינה ל"הרפובליקה הדמוקרטית קונגו". מאוחר יותר שינתה רואנדה את עמדתה, ותקפה גם את הנשיא החדש.

ברואנדה הוקמה ממשלה רב-אתנית, בנסיון להביא לפיוס לאומי ולסיום מלחמת האזרחים. ב-2000 נבחר פול קגאמה (Paul Kagame) לנשיא. קגאמה ידוע כ"בלתי ניתן להשחתה", הוא מסרב להיקרא בן שבט הטוטסי ומקפיד להגדיר את עצמו כ"רואנדי". ב-2001 שינתה רואנדה את דיגלה ואת ההמנון שלה, בנסיון לסמל התחלה חדשה בחיי המדינה. ב-2002 חתמה רואנדה הסכם עם הרפובליקה הדמוקרטית קונגו, והוציאה את כוחותיה מהמדינה.

למרות כל אלה, המתיחות האתנית ברואנדה עדיין לא באה לידי פתרון. האלימות במדינה נמשכת, בעיקר אנשי המיליציות הקיצוניות של שבט ההוטו, התוקפים מהמדינות השכנות בתוך רואנדה. ב-1995 הקים האו"ם בית משפט מיוחד שידון בפשעי המלחמה שבוצעו ברואנדה, וגם בתי משפט בתוך המדינה עצמה מעמידים לדין אלפי אנשים המואשמים בהשתתפות ברצח-העם.