אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 מוסקטייר
מוסקטייר צילום: Getty Images imagebank
 
 רובה מדגם תבור
רובה מדגם תבור צילום: שי רוזנצוויג
 
 רובה אוויר
רובה אוויר צילום: ויז'ואל/פוטוס
 
 רובה מדגם M4A1 - גרסה מתקדמת של ה-M-16 המקוצר
רובה מדגם M4A1 - גרסה מתקדמת של ה-M-16 המקוצר צילום: AFP
 
 קלי רובה בקוטר 5.56
קלי רובה בקוטר 5.56 צילום: צביקה טישלר
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 אבק שרפה
 תותחנות
 חץ וקשת
 אמצעי ראיית לילה
 צליפה


תחומים קשורים
 ספורט


 
 
 

רובה


Rifle

רובה בריח ורובה אוטומטי |  תולדות הרובה |  מידע נוסף |  בחנו את עצמכם

רובה, כלי ירי מקטגוריית הנשק הקל (נק"ל). נישא ומתופעל בידי אדם אחד. הרובה מורכב מקת, מנגנון ירי וקנה. לרובה שימוש צבאי כנשק אישי לחייל, ושימוש ספורטיבי בקליעה למטרה ובציד. יש בנמצא רובים בעלי קדח (פנים הקנה) חלק ורובים בעלי קדח מחורץ במסלול ספירלי (קנה מחורק).

 

עקרון הפעולה מתבסס על הצתת חומר הודף (אבק שרפה) היוצר לחץ גבוה ומניע את הקליע לאורך הקנה במהירות גבוהה. לרובה הצבאי הפשוט טווח יעיל העומד על 500 מטר בקירוב. לרובה צלפים טווח רב יותר אך גם משקלו רב יותר.

 

צלפים מצוידים ברובי צליפה מיוחדים העונים לדרישות מקצוע הצליפה (צילום: Gettyimages/Imagebank)

 


רובה בריח ורובה אוטומטי
את מגוון הרובים הרחב נהוג לחלק לשתי קבוצות עיקריות לפי מנגנון הירי: רובים לירייה בודדת (רובה בריח) ורובים לירי אוטומטי או אוטומטי למחצה (רובה מִטַּעֵן). חלוקה נפוצה אחרת מסווגת את הרובים לפי קוטר הקליע (קליבר).

 

רובה בריח: משיכת הבריח לאחור מעלה כדור תורן מול הקנה. דחיפת הבריח קדימה דוחפת את הכדור לתוך בית הבליעה של הקנה. נעילת הבריח דורכת את הנוקר, וסחיטת ההדק משתחרר הנוקר, ומפעיל את מערכת ההצתה. עם יציאת הקליע יש לשחרר את הבריח על מנת לפלוט את התרמיל, ולהתחיל את הירי מחדש. ישנם רובים שבהם יש לטעון כדור חדש לתוך הקנה לפני כל ירי, וישנם רובים שלהם מחסנית קבועה ובה 5 כדורים בקירוב.

 

רובה אוטומטי: לתוך הרובה מוכנסת מחסנית המכילה 20 – 30 כדורים. יש לדרוך את מנגנון הירי פעם אחת בלבד, לפני הירייה הראשונה. עקב לחץ הגזים נוצרות שתי תנועות הפוכות בכיוונן: תנועתו קדימה של הקליע בקנה, ותנועת המַחְלֵק לאחור הדורכת אוטומטית את הרובה מחדש. ברובה אוטומטי,כל עוד ההדק לחוץ, ינוע המחלק קדימה, ילכוד כדור תורן, יבצע את הירי וחוזר חלילה. ברובה אוטומטי למחצה, הדריכה היא אוטומטית אך יש ללחוץ על ההדק מחדש לשחרור המחלק.

 

כן נבדלים הרובים ביניהם לפי תצורת הקנה. רובים חלקי קדח (shotgun) משמשים בעיקר לציד, ורובים חרוקי קנה משמשים בעיקר חיילים לירי מדויק. ברובים חרוקי קנה חריטות המסלול בקנה מקנות לקליע תנועה סיבובית סביב ציר מעופו (ספין). אורך הקנה משפיע על הדיוק ועל מהירות הלוע (מהירות היציאה מהקנה) ככל שהקנה ארוך יותר מושגת מהירות גדולה יותר, והיא מאפשרת ירי לטווח גדול יותר ומדויק יותר. באנגלית, המילה rifle מתייחסת רק לרובה חרוק קנה.

 

רובה הציד שונה מן הרובה הצבאי. קנהו חלק, ועל פי רוב יש לו שני קנים, והתחמושת שלו היא קבוצה של כדורי עופרת זעירים המתפזרים במעופם. תחמושת מסוג זה יעילה בייחוד לציד ציפורים וחיות קטנות, כגון ארנבות.

 

סוג נוסף של רובה הוא רובה לקליעה למטרה, ובו מיתקנים שונים המאפשרים דיוק בקליעה והחזקת הרובה ביציבות. קת הרובה המיוחדת מותאמת לפי מידותיו וצורת גופו של בעל הרובה.

 


תולדות הרובה

אבי אבותיו של הרובה המודרני הוא "רומח האש" שפותח בסין במהלך המאה ה-10 לספירה. הסינים, שהמציאו את אבק השריפה, חיברו לכידון שפופרת ובה אבק שריפה וחץ קטן מורעל. הצתה של אבק השריפה שיחררה את החץ. טווח הירי לא היה גדול, וכך גם הדיוק.

 

תאור התפתחותו של הרובה משלביו המוקדמים  (צילום: Gettyimages/Imagebank)

 

 הערבים למדו טכניקה זו מהסינים, והידע עבר והגיע לאירופה במאה ה-13. עד המאה ה-15 התפתחו תותחים לרוב, והרובים שפותחו מאמצע המאה ה-14 לא נבדלו מהתותחים אלא בגודלם ובמשקלם. התפתחות הרובה קשורה להתפתחויות במנגנוני הצתה, בשיפור אבקות שריפה ובהנדסת כדורים. עד שהומצאה ההצתה המכנית, הציתו את התותחים הפרימיטיביים ואת הרובים, שלא היו אלא צינורות מתכת, בפתיל בוער שהוכנס לפתח ההצתה. את אבק השריפה הכניסו לצינור המתכת והציתו בחוט ברזל מלובן. אבק השריפה יצר הדף שהעיף את הכדור. השימוש ברובים אלו היה מסורבל ולא מדויק.

 

בשלהי המאה ה-15 פותחה מערכת ההצתה המכנית הראשונה ובה קפיץ – מערכת רובה הגפרור. רובה הגפרור היעיל הראשון היה ארקבוז (arquebus), אך טווח הירי שלו לא עלה על 100 מ', והוא היה איטי, מסורבל ולא מדויק. גם מנעל הפתיל שפותח במהלך המאה ה-16 לא היטיב עם הרובה. פתיל בוער שהוחזק בהולם לולייני (שתי זרועות מתכת מעוקלות), הצית את אבקת השרפה בעת סחיטת ההדק.

 

מנעל הפתיל היה פגיע לשינויי מזג אוויר והשימוש ברובה עצמו היה מסורבל למדי: במהלך טעינת הנשק המורכבת, ובמהלך הירי, היה על נושאי רומח להגן על הפרש. כיוון שהרובה היה גדול וכבד, כ-11 ק"ג, היה צריך להשעינו על סמוכת לוע (מעמד דמוי קילשון).

 

ארקביסייר מתפעל את הרובה שבידיו (צילום: Gettyimages/Imagebank)

 

מנעל הגלגל שפותח אחרי כן, אפשר לטעון את הרובה מראש ללא הצורך לירות מידית. מנעל הגלגל פעל בשפשוף גלגל שהצית ניצוץ (כמו מצית). דריכת מפתח סובבה שן ובה המינרל פיריט. חיכוך הפיריט עם גלגל פלדה (דריכת ההדק שחררה את הגלגל) יצרה ניצוצות שהציתו את אבקת השריפה. אף על פי שהיה יקר ביותר, היה מנעל הגלגל צעד ראשון לקראת פיתוח רובים יעילים ומודרניים.

 

במאה ה-16 פותח בגרמניה הרובה החרוק הראשון. הקנה ובו חריטת מסלול לולייני הקנה לכדור תנועה סיבובית ומדוייקת, אך יעברו מאתיים שנה עד שיומצא קליע שיממש את מלוא הפוטנציאל של הרובה החרוק.

 

בתחילת המאה ה-17 פותח מנעל הצור ברובה המוסקט (musket). סחיטת ההדק שחררה שן ובה אבן. נקישת האבן הפלדה שחררה ניצוצות והללו הציתו את אבק השריפה. יעילותו הרבה של מנעל הצור החליף במהרה את כול סוגי הנשק האחרים, והספרדים היו לראשונים שציידו את יחידות החי"ר שלהם ברובי מוסקט. אף על פי שהמוסקט היה כבד והצריך דורגל, היה לו טווח ירי גדול, ועוצמתו פיצחה שיריונים. הופעת המוסקט גרמה להעלמות הקשתות, החיצים והשריון.

 

מהמאה ה-19 ואילך שוכלל הנשק הקל בזכות מספר שיפורים הן בהנדסת הרובה והן בתחמושת עצמה. התחמושת ששימשה עד המאה ה-19 הייתה עשויה ממנה קטנה של אבק שרפה ומכדור עגול של עופרת. שני החלקים הוכנסו לקנה, והירי נוצר בניצוץ שהצית את אבק השרפה. בסוף המאה ה-19 ריכזו הכל ליחידה אחת: קליע מוארך השתול בתרמיל הכולל את חומר ההדף ואת הפיקה, הניצתת במכה.

 

ב-1805 המציא הכומר הסקוטי א' פורסית (forsyth) את מנעל ההקשה, ובו הקשת פטיש על צינורית ובה כלוריד אשלגן, הציתה אבק השרפה שבקנה הרובה. מנעל הקשה היה יעיל ביותר ובטוח. ב-1811 החל יצור המוני של רובים, בעיקר של רובה שרפס (sharps) המחורק נטען-המכנס והרובה המחורק של ספנסר (spencer) ובו מחסנית ל-7 כדורים.

 

ב-1814 פותחה פיקת הקשה על ידי ג' שו (shaw). מכל מערכות ההצתה, פיקה זו היתה המוצלחת ביותר, והקנתה אמינות לנשק החם. בשיטה זו הפטיש הכה בפטמת הפיקה, והניצוץ עבר בחור שנקדח בפטמה. שיטה זו אפשר לפתח מנגנוני ירי חוזרים, הזנת נשק בכדורים ולבסוף אף מקלעים ונשק אוטומטי. בשנת 1823 האנגלי נורטון (Norton) פיתח את קליע גלילי, חרוטי, וחלול בבסיסו. קליע מהפכני זה היה כה יעיל לרובה המחורק, והגיע לשיאי טווח ודיוק, עד שתקופת הרובה חלק הקדח תמה.

 

בגרמניה רווח השימוש ברובה המחט של דרייזה (dreyse), ובו מחט שהלמה בחומר הנפץ, והוא היה חזק ועצמתי. בצרפת השתמשו ברובה שאספו (chassepot), ולו טווח ירי גדול.

 

פיתוחים ביצור אבקות שריפה אפשרו להקטין את גודל הכדורים הנורים מ-18 מ"מ ל-8 מ"מ ואף פחות, והביאו לפיתוח המקלע, רובה המחסנית ולטעינת בריח. עד מלחמת העולם הראשונה פותחו הרובים הפשוטים והמדוייקים "לבל 1886", "מאוזר K98" ו"לי אנפילד" שנטענו במחסנית והיו בעלי בריח ידני. רובים אלו שימשו את החיילים עד מלחמת העולם השנייה.

 

משנת 1936 ואילך החל יצור הרובה האוטומטי למחצה, "גַרַנד", והאוטומטי "M1", ואחרים דוגמת ה-"FN" הבלגי, ולו מחסנית בת 20 כדורים, מסוגל לירות כ-600 כדורים בדקה, בעל טעינה עצמית, עמיד במים, ונחשב לאחד מכלי הנשק הטובים בעולם ללחימת חי"ר. רובי הסער שפותחו כמו ה"גליל", ה-"M16", וה"קלשניקוב" היו יעילים ביותר וחדרו שכפצי"ם. ברובים אלו משתמשים עד היום, והם הולידו סדרה של דגמים משופרים ומוקטנים עם יכולות אבזור שונות כמו כוונות ואמצעי ראיית לילה.

 

חיילת מצוידת ברובה מדגם M-16  (צילום: Gettyimages/Imagebank)

 

בשנות ה-70 של המאה ה-20 פיתחה התעשייה הצבאית בישראל את רובה הסער "גליל" על בסיס הקלשניקוב הרוסי. ה"גליל" שימש את יחידות החי"ר בארץ, עד שהוחלף באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 ב-M-16. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 נכנס בהדרגה ה-M-16 לשימוש גם בחילות התותחנים והשריון והחליף את ה"גליל").

 

בשנות ה-90 של המאה ה-20 פיתחה התעשייה הצבאית את התבור, רובה סער מודרני. בשל יעילותו הרבה הוא נמכר לצבאות זרים.

 

מתקופה זו ואילך מנסים לפתח רובים קלים, בעלי מספר חלקים קטן הניתנים לפירוק, הרכבה והחלפה, מדויקים ובעלי עוצמת אש רבה.

 


מידע נוסף

 

ה"מיקרו תבור" - הנשק החדש של היחידות המיוחדות  - מדובר בשילוב מיוחד של רובה סער מקוצר ותת מקלע. כך יתאפשר ללוחמים להשתמש בנשק אחד לכמה סוגי משימות. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

מפעל IWI: המקום הפסטורלי שבו מיוצר רובה "התבור"  - נשק העתיד של צה"ל. מנהל השיווק והאחראי על הרכבת הנשק מדגישים את הקפדה על האיכות ומספרים על התנאים הטובים לעובדים. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

ממציא הקלשניקוב חגג 90 והוכתר ל"גיבור רוסיה" -  לקלשניקוב עצמו יש ייסורי מצפון: "אין זו אשמתי שהשימוש ברובה נעשה היכן שלא צריך. עיצבתי אותו כדי להגן על המולדת". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 


בחנו את עצמכם

 

 

 

.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as19-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©