תיאודור רוזוולט (1858 - 1919), נשיאה ה-26 של ארה"ב,
כיהן בתפקיד זה בין השנים 1901 - 1909. נודע בכינוי - טדי
תיאודור רוזוולט נולד כבן שני (מתוך ארבעה ילדים) לתיאודור רוזוולט האב, שהיה איש עסקים אמיד ולרעייתו מרתה בולוץ' (בת למשפחת בעלי אחוזות מג'ורג'יה). בילדותו סבל מבריאות לקויה (אסתמה וליקויי עיניים) ואת מרבית לימודיו עשה בביתו, בהנחיית מורים פרטיים. במהלך השנים שלאחר מכן, ובזכות אימונים מפרכים, הצליח רוזוולט להתגבר על מחלות הילדות ולפתח חוסן גופני יוצא דופן, אותו ניצל בפעילות ספורטיבית מאומצת שהפכה לאחד מהרגליו הידועים.
בשנים 1872 - 1873 טייל באירופה עם בני משפחתו ולאחר מכן התגורר במשך תקופה קצרה בגרמניה. בשנים 1876 - 1880 למד באוניברסיטת הרוורד, שם התבלט בגישתו הרצינית ללימודים וביכולת ארגון מרשימה. בשנת 1880 נישא לאליס האת'ווי לי (Alice Hathaway Lee) והשניים התיישבו בניו יורק. לאחר מכן החל בלימודי משפטים באוניברסיטת קולומביה, אך תוך זמן קצר נטש את לימודיו והחל לעסוק בכתיבה ובפעילות פוליטית (במסגרת המפלגה הרפובליקנית).
בשנת 1881 נבחר רוזוולט לבית הנבחרים של מדינת ניו יורק, ותוך זמן קצר התבלט בזכות מאבקו בשחיתות שלטונית ובשיתוף הפעולה הפורה שיצר עם שאר חברי הבית. בשנת 1882 פרסם את ספרו “The Naval War of 1812”, מחקר מעמיק אודות מלחמת ארה"ב-בריטניה,
עליו החל לעבוד עוד בהיותו סטודנט בהרוורד. בשנת 1884 ספג רוזוולט מכה קשה, עם מותן באותו יום של אימו ושל רעייתו (שנפטרה במהלך לידת בתם).
בעקבות האסון המשפחתי צמצם רוזוולט את פעילותו הפוליטית. הוא עבר להתגורר בחוות בקר במדינת דקוטה (שהיתה באותה עת איזור ספר מרוחק) ובמהלך שהותו בחווה פרסם מספר ספרים. ב-1886 שב רוזוולט לחיים הפוליטיים; הוא רץ לראשות עיריית ניו יורק ואולם נחל מפלה בבחירות. לאחר מכן ביקר בלונדון, שם נישא בשנית, לאדית' קאראו (Edith Carow).
בימי כהונתו של הנשיא מק'קינלי
(1897 - 1901) שירת רוזוולט בתפקידים ציבוריים שונים, הן בצבא ארה"ב והן במסגרת המפלגה הרפובליקנית. במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד
(1898) פיקד רוזוולט על גדוד בחיל הפרשים והוביל אותו לנצחון בקרב סן-חואן, שנחשב לאחד הקרבות החשובים במערכה זו. בשובו לארה"ב התקבל כגיבור לאומי ונבחר למושל מדינת ניו יורק. ב-1900 נבחר לסגן נשיא למק'קינלי, וכאשר הלה נרצח (1901) היה רוזוולט לנשיא.
רוזוולט נחשב לאחד מהנשיאים החזקים והמשפיעים ביותר שידעה ארצות הברית של אמריקה ובמהלך כהונתו התרחבה התערבות הממשל במשק האמריקני. הוא שיחק תפקיד מכריע בגישור בין אנשי ההון לבין הפועלים, במסגרתו פעל לשיפור תנאי העבודה מחד, ובחקיקה לעידוד המסחר מאידך.
בתחום מדיניות החוץ העמיק רוזוולט את מעורבותה של ארה"ב באזורים רבים בעולם. הוא תמך בכרייתה של תעלת פנמה,
ובשנת 1906 זכה בפרס נובל לשלום
על פעולות התיווך שנקט ואשר הביאו לסיומה של מלחמת רוסיה-יפן.
בתחום איכות הסביבה פעל רוזוולט להגדלת שטח הפרקים הלאומיים ביערות מערב ארה"ב ולשימור אוצרות הטבע. בתוך המפלגה הרפובליקנית הביאה מדיניותו לסכסוך בינו לבין האגף השמרני של מפלגתו. עם תום כהונתו העניק את תמיכתו הפוליטית לשר המלחמה בממשלו וידידו ויליאם הווארד טאפט,
שהיה לנשיא אחריו.
חיבתו של רוזוולט לאתגרים גופניים לא פגה גם בהיותו נשיא ומספר פעמים במהלך כהונתו יצא למסעות טבע וצייד, כמו כן יזם והשתתף בקרבות אגרוף והאבקות בבית הלבן.
לאחר שפרש מתפקידו כנשיא ארה"ב, נסע רוזוולט לביקור ארוך באפריקה, אולם מיד לאחר מכן שב לפוליטיקה. בעקבות סכסוך שנתגלע בינו לבין יורשו טאפט, התמודד מולו על תפקיד מועמד המפלגה הרפוליקנית לנשיאות. לאחר שהפסיד במאבק פרש רוזוולט מן המפלגה וב-1912 הציג את מועמדותו לנשיאות בראש מפלגה חדשה, המפלגה הפרוגרסיבית. במהלך מסע הבחירות נורה רוזוולט בחזהו בידי מתנקש, אך שרד את ההתקפה והתאושש במהירות. מועמדותו של רוזוולט במתכונת זו פילגה את קולות הבוחרים הרפובליקנים בינו לבין טאפט, והביאה לבחירתו של המועמד הדמוקרטי תומס וודרו וילסון
(1913).
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
במהלך חייו התמודד רוזוולט בשאפתנות ובהתלהבות מול אתגרים רבים, אישיים ומדיניים כאחד, וזכה להערצה חסרת תקדים בקרב הציבור האמריקני. הוא נודע כחובב טבע נלהב וכסופר פורה. קרוב משפחתו, פרנקלין דלנו רוזוולט,
נבחר אף הוא לנשיאות ארצות הברית כמה עשורים מאוחר יותר.
הדפס
