ארתור רופין

בן למשפחה אמידה שלימים ירדה מנכסיה. למד משפטים וכלכלה בברלין וקיבל תואר דוקטור. ב-1903 זכה בפרס על מחקרו "דרוויניזם ומדעי החברה". שנה אח"כ פרסם את ספרו "היהודים בהווה". ב-1907 יצא לא"י בשליחות ההסתדרות הציונית, כדי לבדוק אם אפשר ליישב בה יהודים. בעקבות הדו"ח שהמציא בשובו, נשלח על ידי ההסתדרות הציונית ב-1908 ליפו על מנת להקים את "המשרד הארצישראלי" (ששולב לאחר זמן בוועד הצירים). מאז ועד יום מותו הקדיש את עיקר זמנו למפעל ההתיישבות בארץ.

ב-1916 גלה לקושטא בפקודת שלטונות טורקיה. כששב לארץ, ב-1918, התמנה חבר ועד הצירים וחבר הוועד הפועל הציוני. ב-1926 התמנה מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואח"כ נעשה פרופסור. הרים תרומה נכבדה ביותר לחקר הסוציולוגיה של העם היהודי. ב-1933 - 1935 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית ולמן 1933 עמד בראש מחלקת ההתיישבות של עולי גרמניה מטעמה.

עיקר תרומתו למפעל הציוני היה בהנחת היסודות להתיישבות שיטתית ועקבית, בשיתוף פעולה הדוק עם אנשי העלייה השנייה. הוא הקים את החוות החקלאיות בן שמן, חולדה וכנרת, והורה להעסיק בהן פועלים יהודים בלבד; כן סייע בהעלאת יהודי תימן. יזם רכישת קרקעות בעמק יזרעאל (מטעם "הכשרת היישוב", חברה שהקים ב-1908), באחוזת בית, בחיפה ובירושלים. כן תרם רבות לתחומים אחרים בחיי היישוב ההולך ומתפתח - תעשייה, בנקאות ואף תרבות ואמנות.

ברצונו להדק את שיתוף הפעולה עם ערביי הארץ הקים עם קבוצה קטנה של חברים לרעיון את "ברית שלום" ועמד בראשה 4 שנים. פרש בעקבות מאורעות 1929, ומאז נקט קו נוקשה ביחס לערבים.

ספרו האוטוביוגרפי "פרקי חיי" יצא לאור לאחר מותו (1968/70; 3 כרכים). על שמו נקראים הקיבוץ כפר רופין, בתי ספר חקלאיים בעמק חפר ובבית ירח והמכללה למדעי הים במכמורת.

לציר הזמן – לחצו כאן