מגילת רות

סיפור המגילה מתרחש במואב ובבית לחם, בתקופת השופטים (1200 – 1000 לפני הספירה). בארץ היה רעב גדול, והדבר מביא את אלימלך, אשתו נעמי ושני בניו לעזוב ולעבור לארץ מואב. אלימלך מת ושני בניו, מחלון וכליון, נושאים נשים מואביות נוכריות – רות וערפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונעמי ושתי כלותיה נותרות ללא גברים במשפחה. נעמי מחליטה לחזור לארץ מולדתה, ומפצירה ברות ובערפה שלא לבוא עימה. "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ; יעשה יְהוָה עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. יִתֵּן יְהוָה, לָכֶם, וּמְצֶאןָ מְנוּחָה, אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ..." (רות א', ח').

נעמי מפצירה ברות ובערפה שלא לחזור עימה לארץ מולדתה (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

ערפה משתכנעת ונשארת במואב, אך רות דבקה בנעמי ומביעה את נאמנותה בפסוק המפורסם: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך. כי אל אשר תלכי - אלך, ובאשר תליני - אלין, עמך - עמי, ואלוהיך - אלוהי... כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ט"ז-י"ז). על פי המסורת, דבריה של רות מבטאים את דבקותה השלמה בעם ישראל, ובכך נעשתה רות סמל לגרים שהופכים לחלק מהעם.

נעמי ורות מגיעות לבית לחם כשהן חסרות כל. על מנת להתקיים, הולכת רות ללקט שיבולים אחרי הקוצרים, זכות שהיתה שמורה לעניים. השדה שייך לבועז (בעז, בכתיב המקראי), אדם בעל נכסים שהיה גם בן משפחת אלימלך. רות מוצאת חן בעיניו ולאחר שהיא מבקשת את חסותו בעידודה של נעמי, הוא נושא אותה לאישה. בסוף המגילה מסופר על כך שלזוג נולד בן ושמו עובד. נעמי מטפלת ברך הנולד ושכנותיה אף רואות בה כמעין אם לתינוק. זהו התינוק, כך מספרת המגילה, שעתיד להיות סבו של דוד המלך: "ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי, אבי דוד" (רות, ד', י"ז). יש המציעים לקרוא את המגילה כולה כסיפור שמכוון להציג את הרקע המשפחתי של בית דוד, כמעין סיפור אידילי, מוסרי, ומעורר הזדהות.

הסיפור, המתנהל כביכול על מי מנוחות, אוצר בתוכו את הטרגדיה של נעמי בשובה לעירה ואת מעמדה העלוב של רות בהיותה נוכריה. אבל המגילה כולה עומדת בסימן של עשיית חסד. רות עושה חסד עם חמותה הזקנה, ובועז עושה חסד עם רות ונעמי. מבין הפרשנויות הרבות שהוצעו לסיפור המגילה בתק' המודרנית, סוגה בולטת במיוחד היא הפרשנות הפמיניסטית. פרשנות זו, על גווניה השונים, הציעה דרכים שונות - לחיוב ולשלילה - להבין את מהלכיהן של רות ונעמי בסיפור הכולל.

רות ובועז. ציור של הצייר ניקולה פוסן, 1660-1664

יש הטוענים כי המגילה נכתבה בתקופת עזרא ונחמיה כמחאה על מדיניותם כלפי הגרים. עזרא ונחמיה התנגדו לנישואי תערובת וציוו על היהודים לבטל את נישואיהם לנשים נכריות שהגיעו יחד עם שבי ציון מבבל. העובדה שרות הנוכריה יולדת את סבו של דוד המלך מביעה עמדה סובלנית ומקבלת כלפי הגרים.

זמן חיבורה של המגילה שנוי במחלוקת. יש הרואים בה יצירה קדומה מראשית ימי המלוכה, בהסתמכם על הלשון הקלאסית של הסיפור והרקע החברתי הפסטורלי שלו. אחרים מצביעים על השפעות ארמיות - ומשום כך טוענים לזמן כתיבה מאוחר מזה.

את מגילת רות נהוג לקרוא בחג השבועות, וזאת, בין השאר, מן הסיבות הבאות:

א. חג השבועות הוא גם חג מתן תורה, שהוא מעין מעמד שבו גויירו בני ישראל, שהיו קודם לכן עם עבדים.

ב. לפי המסורת דוד המלך נולד ומת בחג השבועות. מאחר שרות גיבורת המגילה היא סבתו הגדולה של דוד, קוראים ביום זה את המגילה המתארת את מוצאו.

ג. מגילת רות מתרחשת בימי הקציר בבית לחם וחלקה הגדול בשדה החיטה ובכך היא מתאימה לחג השבועות, שהוא גם חג הקציר.