 | | רחל | | |  |  | קברה של רחל צילום: לע"מ
| | |  | | שלט הנצחה בבית בו התגוררה רחל צילום: צביקה טישלר
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | רחל
Rachel
ציטוטים | מידע נוסף
רחל (20 בספטמבר 1890 - 16 באפריל 1931), משוררת עברית ילידת רוסיה, מהיוצרות החשובות בתרבות העברית. שמה המלא: רחל בלובשטיין-סלע (Rachel Bluwstein), ואולם פרסמה את שירתה בשמה הפרטי בלבד. שירתה משקפת את פני הדור ברוח החלוצית ובאהבה לנופי הארץ הטבועה בה, ובה בעת, חושפת גם פן אישי של יוצרת המתייסרת בבדידות ומחלה.
רחל נולדה בעיירה סרטוב, על גדות נהר הוולגה בצפון רוסיה. אביה, איסר-לייב בלובשטיין היה מ"החטופים" (קנטוניסטים)
שנלקחו לצבא הצאר ונאלץ לשרת במשך 25 שנים כחייל. לאחר שיחרורו, קיבל היתר לעסוק במסחר וכך צבר הון ונכסים. במהלך חייו נישא שלוש פעמים ונולדו לו 16 ילדים. רחל היא בתה של אישתו השנייה, סופיה מנדלשטם,
נצר למשפחת רבנים ידועה.
רחל גדלה בעיר פולטבה שאליה עברה המשפחה עוד בצעירותה. היא למדה בבית ספר יהודי שמנהלו היה א.מ. בורוכוב, אביו של בר בורוכוב -
מראשי הציונות הסוציאליסטית.
גם בבית הספר וגם בחיק המשפחה, חונכה רחל על ברכי הציונות והושרשה בה האהבה לארץ ישראל ולשפה העברית.
בת 17 נסעה עם אחותה שושנה לקייב ושם למדה ציור. כעבור שנתיים, ב- 1909, עלו שתי האחיות ארצה וקבעו את מקום משכנן ברחובות. את מיטב זמנה ומרצה השקיעה רחל בלימוד מעמיק של השפה העברית. בין חוג מכריה החדשים נמנה גם א.ד. גורדון
שהיה לאחד מחבריה הקרובים, ושירה הראשון "הלך נפש" אף הוקדש לו. בהשפעת הגותו, ראתה רחל בעבודת האדמה ערך עליון. למען הרעיון החלוצי זנחה רחל את עולם הציור והאמנות שהיה יקר לליבה, ונסעה לעסוק בחקלאות בחוות הפועלות בכינרת שהקימה וניהלה האגרונומית חנה מייזל.
מיד בהגעתה למקום התאהבה רחל בנופי הכינרת ובאדמתה. אף על פי שבילתה באזור שנים ספורות בלבד מעידים שיריה כי זו היתה התקופה המאושרת והמשמעותית ביותר בחייה. בין ידידיה בשנים ההן נמנים זלמן רובשוב (לימים שז"ר,
הנשיא השלישי של מדינת ישראל), ולו הקדישה את שירה "גן נעול", שמואל דיין, ברל כצנלסון,
יוסף טרומפלדור ואחרים
מראשי הציונות. עימם סייעה רחל בגיבוש התשתית הערכית של תנועת העבודה שעיקרה בניית המולדת ועיצובו של האדם החדש בארץ ישראל.
לאור הצטיינותה בלימודים נשלחה רחל מטעם חוות הפועלות ללמוד חקלאות באוניברסיטת טולוז בצרפת. בחווה פגשה אדם בשם מיכאל ברנשטיין והתאהבה בו. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה,
נפסקו הלימודים והחזרה ארצה היתה בלתי אפשרית. רחל חזרה לרוסיה לבית אביה, ועבדה תקופה מסוימת בבית יתומים, ושם נדבקה במחלת השחפת.
בהפתח שערי הארץ, בשנת 1919, חזרה לישראל והיא משאירה מאחור את בחיר ליבה שהצטרף למהפכה הרוסית.
אחד משיריה המוכרים ביותר – "זמר נוגה" ("התשמע קולי") – נכתב אל אותו אהוב שמעולם לא זכתה לפגוש בשנית.
בשובה ארצה, חזרה רחל לכינרת והצטרפה לקבוצת "דגניה",
ושם שימשה אגרונומית. כעבור זמן קצר דרדרה השחפת את מצבה הבריאותי וחברי הקבוצה, שחששו מהתפשטות המחלה ביקשו ממנה לעזוב את המקום. הפרידה מעמק הירדן ומנופי הכנרת העצימה אף יותר את בדידותה ואת ייסוריה של המשוררת. נוסף על מחלתה, היתה רחל עקרה וכמיהתה הבלתי ממומשת לילד באה לידי ביטוי בשירה "עקרה" ("אורי").
תקופה מסוימת המשיכה ללמד חקלאות בבית הספר החקלאי לבנות בפתח-תקווה, ומאוחר יותר, לימדה גם בחווה החקלאית של רחל ינאית בן-צבי
בירושלים. בשל מצבה הבריאותי שהלך והורע, וכדי להתקיים כלכלית התחילה ללמד בשיעורים פרטיים. את שארית ימיה בילתה בתל-אביב, בדירת חדר ששכר עבורה משה בלינסון ברחוב בוגרשוב. בעל הבית שהכיר אותה עוד מתקופתו בקבוצת כינרת, שתל למענה עץ דקל בחצר שיזכיר לה את נופי עמק הירדן הרחוקים. דווקא שם, בלב תל-אביב, כתבה רחל את מרבית יצירתה.
באחד משיריה האחרונים הנקרא "צו הגורל" ביטאה רחל את בקשתה האחרונה - להיקבר בבית הקברות שלחוף הכינרת. צוואתה נתמלאה ולאחר מותה הובאה למנוחות בבית הקברות של כינרת. ליד קברה מונח גם ספר שיריה.
שיריה של רחל משלבים עברית תנ"כית, כמו גם איזכורים של דמויות נשים מהמקרא (דוגמת רחל אימנו וחנה אם שמואל, המוזכרות בשיר שצוטט לעיל). בה בעת, יש בהם גם ביטויים הלקוחים משפת הדיבור בתקופתה, ובכך תרומתה הרבה של המשוררת להחייאת השפה. בסגנונה הושפעה מחברי הזרם החדש של השירה הרוסית (דוגמת אחמאטובה
וייסנין).
שיריה קצרים ופשוטים מבחינת המבנה, אך קודרים ונוסטלגיים בתוכנם.
יצירתה הפכה לקנונית בתרבות העברית במאה העשרים. רבים משיריה הולחנו וזכו לפופולריות בקרב שכבות רחבות בציבור הישראלי. רחל עסקה גם בתרגום שירים מצרפתית, מרוסית ומיידיש, ופרסמה רשימות ביקורת. שיריה קובצו בספר "שירת רחל" (1935); במהדורה שיצאה לאור ב-1961 נוספו לו תרגומיה ומאמרי הביקורת שכתבה.
| ציטוטים |  | |
- "ברור לי: אות הזמן באמנות השירה הוא פשטות הביטוי. ביטוי פשוט, לאמר, ביטוי פרפוריה הראשונים של האמוציה הלירית, ביטוי מיידי, בטרם הספיקה לכסות על עריתה במחלצות משי ועדיי זהב; ביטוי הנקי מספרותיות, הנוגע ללב באמתו האנושית, המשובב נפש ברעננותו; אשר יש בכוחו להיחרת בזכרון, ללוותנו בחיי יום-יום ולרון מתוכנו לפתע" (מרשימותי של רחל על-אודות שירתה).
- "אלא בשעה שהוא רואה את גבורתם בויתור על שפע הטוב בגולה ובהכנעה מרצון למרי החיים במולדת השוממה, רואה אני אותה בהעזה להיות מאושרים ובנכונות לשלם במחיר חייהם בעד האושר הזה במולדת השבה לתחייה" (רחל מתפלמסת עם משה בלינסון בשנת 1929, וטוענת בזכות עבודת הארץ והאדמה ובחידוש חיי העם במולדתו, לעומתו הרואה בחלוצים כקורבנות).
- "אמנם קשה דרכה של פשטות. מכאן אורבת לה פרוזאיות, ומכאן גנדרנות. הופכת היא את כל השגותינו הרגילות על פיהן. הכרת צדקתה באה לנו בלי אמצעי, מתוך קריאת-הפתעה בעקבות יעקב אבינו: "אכן, יש תפארת ביטוי חדשה במקום הזה ואנוכי לא ידעתי!"" (רחל דנה בסוגיית הכתיבה הפשוטה ברשימתה "על אות הזמן").
- "הנה כבר שלושה חדשים מאז שעזבתי את דגניה ועודני שם, לוקחת חלק בסדר חייה, מתגעגעת לאנשיה..." (רחל מביעה געגועים לדגניה מבית החולים בצפת במכתב לחבר).
| מידע נוסף | | |
כחכות רחל - שני צעירים בני 21 החליטו לקחת ספר של שירי רחל ולהפוך אותו לפרויקט מכובד בהשתתפות כמה מהאמנים הבולטים בארץ. "רחל היא משוררת מאוד אישית. אין בה שום דבר מתייפה ואין שום דבר שלא מגיע מהלב", הם אומרים. כתבה מלווה בהקלטות שירים, מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
יוזמה: הקמת יד לזכרה של רחל בחצר כנרת - שבעה עשורים חלפו מאז הלכה לעולמה המשוררת רחל ועד כה לא נמצאה הדרך להנציח את זכרה. בני משפחה, אגודת הסופרים והמועצה לשימור אתרים חוברים יחד להציל את כבודה. כתבה מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
רק על עצמה לספר ידעה - קובץ משיר רחל במהדורה חדשה המעוטרת בציוריו של שמואל חרובי, הוא פנינת חן שמבליטה את אהבת החיים. כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
שיעור ספרות - מאחורי כל יצירה מתחבא יוצר, ומאחורי כל יוצר מסתתר סיפור. מסע בעקבות סיפורי חייהם של הכותבים הגדולים, בישראל ובעולם. פרוייקט באנציקלופדיה ynet
לעמוד הפרוייקט – לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
