צבים ימיים

בחופי ארץ ישראל נמצאים שלושה מיני צבים ימיים, כל אחד מהם בן סוג אחר: צב-ים חום (Caretta caretta), צב-ים ירוק (Chelonia mydas) וצב-ים קרני (Eretmochelys imbricata); שלושתם נדירים בחופי ישראל (השניים הראשונים בים התיכון, האחרון במפרץ אילת; פרטים אחדים שלו נראו בים התיכון, אך לא בחלקו המזרחי). יש לציין כי צב-הים הגלדי אינו נמנה על משפחת הצבים הימיים, אלא משתייך למשפחת הצבים הגלדיים - Dermochelyidae.

הצבים הימיים ידועים (כמאובנים) כבר מסוף הקרטיקון העליון. ככל הנראה התפתחו המינים הימיים ממינים שוכני ביצות מלוחות. מעברם האבולוציוני של הצבים מן היבשה אל הים הביא עמו התאמה לחיים במים, אולם לא בצורה מלאה. מוצאם היבשתי של הצבים ניכר בהיזקקותם לנשימה מעל פני המים, ובהטלה, המתבצעת על החוף. פעולות אלו חושפות את הצבים הימיים לסכנת פגיעה.

שריונם של הצבים הימיים משוטח ודמוי לב. צורתו הידרודינמית (מותאמת לתנועה במים): מלפנים הוא רחב, והוא הולך וצר בחלקו האחורי. השריון בנוי מלוחות גרמיים בעלי עובי משתנה. שריון הגב הגרמי קשור לשריון הגחון באמצעות מיתרים גמישים. מגיני הקרן החיצוניים גדולים ומפותחים; צורתם ומספרם שונים ממין למין.

בהתאם לבית גידולם העיקרי, הים, התפתחו אצל הצבים הימיים רגלי סנפיר, המסוגלות לשאת בקושי רב את הצב הבוגר ביבשה. ברגליים אלו נותרו רק טופר (מעין ציפורן ארוכה וחדה) אחד או שניים. הרגליים הקדמיות הן המשמשות בעיקר לשחייה והן מפותחות יותר. ללסתות הצבים מעין מקור חד, המאפשר להם לחתוך את מזונם במהירות. הראש מכוסה מגיני קרן. ראשם ורגליהם של הצבים הימיים אינם מתכנסים לתוך השריון. זנבו של הצב הזכר הוא ארוך, וגם איבר מינו ארוך יחסית. מכאן צמחו האמונות העממיות המייחסות לאכילת בשר צבים השפעה על פוריותם של בני האדם.

שהייתם של הצבים מתחת למים עשוייה להימשך כמה שעות, ובתקופת תרדמת החורף אף כמה שבועות, אולם כל פעילות מחייבת את הצבים לעלות לפני הים כדי לנשום, אחת ל-20-15 דקות. כושר ראייתם של הצבים מוגבל ביבשה, אולם הוא יעיל במים. ראיית הצבע האדום חלשה אולם ראיית האור העל-סגול היא מפותחת. שמיעתם של הצבים ביבשה היא חלשה, אך במים הם רגישים אף לתנודות בתדירות נמוכה, עד 110 תנודות בשניה. חוש הריח שלהם מפותח ובעזרתו הם משיגים את מזונם.

גודלם של רוב המינים הוא מרשים. המין הגדול ביותר הוא צב-ים ירוק, שאורך שריונו מגיע עד ל-1.4 מ'. המין הכבד ביותר הוא צב-ים חום, שמשקלו מגיע ל-400 ק"ג ויותר.

תזונתם של הצבים שונה מסוג לסוג. לדוגמה, צב-הים הירוק הוא צמחוני, וניזון בעיקר מאצות. צב-הים החום הוא  טורף, וצב-הים הקרני הוא אומניבור (אוכל-כל).

הצבים הימיים הם יצורי ים אמיתיים, העולים לחוף רק לעיתים רחוקות, בעיקר להטלת ביצים, אם כי לפעמים הצבים רובצים על החוף גם כדי להתחמם בשמש. הזדווגות הצבים מתרחשת על פני המים, זמן קצר לאחר שהנקבה חוזרת לים עם סיומה של ההטלה הקודמת. תקופת ההריון של הצבה נמשכת כמעט שנה שלמה. הביצים אינן מתפתחות בשחלת הנקבה בזמן ההזדווגות, ותאי הזרע משתמרים בגופה של הצבה עד להתפתחותן של הביצים במועד מאוחר יותר. משום כך הצבה אינה צריכה להזדווג מדי שנה.

אחת התופעות המעניינות אצל הצבים הימיים הנה החתמתם לחוף רבייה מסויים. הנקבות מטילות בחופים נבחרים, הרחוקים זה מזה. מועדפים חופים בעלי חול גס וטמפרטורה יציבה של כ-28 מעלות. כל צבה נאמנה לחוף שלה וחוזרת אליו להזדווגות והטלה, ואף הצבים הצעירים חוזרים לחוף שבו בקעו על מנת להזדווג ולהטיל.

הצבה מטילה את הביצים בגומה בעומק של חצי מטר, שהיא חופרת בלילה בחול, מעל לקו הגאות. היא מטילה עד 200 ביצים בהטלה, ולפעמים מטילה 3 או 4 פעמים באותה שנה (בעיקר באיזורים הטרופיים). הביצים דומות בגודלן ובמראן לכדורי פינג פונג, אך יש גם ביצים שצורתן אליפטית. לאחר ההטלה מכסה הצבה את הביצים בחול וחוזרת למים.

הצבה אינה מטפלת בביצים ובצאצאים. הצבים הצעירים בוקעים חודש או חודשיים לאחר ההטלה, כולם באותו הזמן. בתנועות איטיות הם מגרדים יחד את תקרת הקן, עד שהם מגיעים קרוב לפני השטח. שם הם ממתינים ללילה, שאותו הם חשים עקב שינוי הטמפרטורה, ואז הם יוצאים אל הים, כשכיוון תנועתם מונחה על ידי הבוהק החוזר מן האופק. היציאה הלילית מקטינה את סכנת ההתייבשות ואת סכנת הטריפה על ידי עופות. בימים הראשונים שוחים הצבים על פני המים, כיוון שאינם מסוגלים לצלול עדיין, ובתקופה זו רובם נטרפים על ידי עופות ודגים.

אל הערך המלא - לחצו כאן.

קשה להיות צב ים - הבניה והלכלוך על החופים, רכבי השטח, הזיהום בים וקרסי הדייגים מקצרים את תוחלת החיים של החיה הנכחדת. ממש עכשיו מנסות נקבות הצב להטיל את ביציהן. המרכז הארצי להצלת צבי ים שבמכמורת מנסה לסייע להן. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

המרינה בהרצליה מבריחה צבי ים - לטענת רשות הטבע והגנים, בניית המרינה הובילה להתמעטות החול בחוף השרון; והדבר מבריח את צבות הים המגיעות להטיל את ביציהן; הרשות מציעה להביא חול לעיבוי החוף. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

חודר שריון: כך התאהבתי בצב ים - "אין דבר יותר חמוד ומקסים בעולם כולו מאשר צבון ים קטנטן בוקע מביצתו ומיד משרך דרכו אל המים. אך גם צב ים בוגר, שיכול להגיע למשקל 100 קילוגרם, הוא יצור רגוע וחביב הכובש את הלב". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

לראשונה בישראל: צבת ים עם אנטנה - הצבה "חיפה", זכתה במשדר לווייני מיוחד על שיריונה, כדי לאפשר לאנשי המרכז להצלת צבי ים ללמוד על אורח חייה והמקומות בהם היא מבקרת. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

ממלכת המעמקים - מה אוכלים אלמוגים? מהי מהירות השחייה של דג טונה? איזה לווייתן שר? מבט מקרוב אל עולמם המרתק של היצורים החיים מתחת לפני הים. פרויקט באתר הכיתה האינטראקטיבית.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן