שבא, ממלכה שהתקיימה בקצה הדרומי מערבי של חצי האי ערב, בשטחה של תימן של ימינו.
נזכרת בתנ"ך (בסיפורי שלמה), בתעודות אשוריות, בכתבי ההיסטוריונים הקלאסיים בתור מקור למוצרים אקזוטיים, כגון בשמים, אבנים יקרות וזהב, ובקוראן.
היא התקיימה באלף הראשון לפנה"ס ובירתה היתה העיר מארב (Marib). לשון הממלכה היתה שבאית, שפה שהשתייכה למשפחת השפות השמיות. דתה של הממלכה היתה בתחילה פוליתיאיסטית, שכללה פולחן של הירח והשמש. במאה ה-4 לפנה"ס קיבלה הממלכה את האמונה באל אחד וספגה לתוכה השפעות יהודיות. חלק ממלכיה אף התגיירו...
