י"ז בתמוז, אחד מצומות
החורבן, המציין את היום שבו הבקיע טיטוס
את חומות ירושלים
בימי בית שני
(70 לספירה), ומסמל גם את הבקעת חומת ירושלים על ידי נבוכדנאצר
בחורבן בית ראשון בט' בתמוז (586 לפנה"ס).
חז"ל
(תענית ד, ו) הסמיכו ליום י"ז בתמוז ארבעה אירועים נוספים של פורענות, וביניהם שבירת הלוחות
בידי משה רבנו
נוכח חטא עגל הזהב,
ביטול קרבן
התמיד בתקופת המצור על ירושלים, שריפת התורה בידי אפוסטמוס, שהיתה אות וסמל לגזרות ההשמד, והעמדת צלם בהיכל בימיו של מנשה
מלך יהודה.
צום י"ז בתמוז מתחיל עם עלות השחר ומסתים עם צאת הכוכבים. במשך היום אסור לאכול ולשתות, ומוסיפים בתפילה סליחות
מיוחדות. בנוסף, קוראים בתורה קטע מפרשת "כי תשא", המתאר את בקשת הסליחה של משה על עם ישראל בעקבות חטא העגל. בתפילת מנחה מוסיפים הפטרה
מספר ישעיה,
הפותחת בפסוק "דרשו ה' בהימצאו" ומבטאת את הקריאה לציבור לחזור בתשובה.
בשעת חזרת הש"ץ
בשחרית
מוסיפים את ברכת התענית, הפותחת במלים "עננו ה' ביום צום תעניתנו". בתפילת מנחה
נאמר קטע זה על יד כל אחד מן הציבור בשעת תפילת העמידה.
בי"ז בתמוז מתחילים למנות את ימי "בין המצרים".
טיטוס מול שערי בית המקדש, 1638
הדפס
