יעקב שבתאי (1934 - 1981), סופר ומחזאי ישראלי יליד העיר תל אביב.
יבולו הספרותי כולל 2 רומנים, 2 קבצי מחזות, ספר שירה וספר לילדים. בחייו לא זכה להכרה אך לאחר מותו התבסס כאחד מגדולי הסופרים הישראלים שפעלו לאחר קום המדינה.
שבתאי נולד וגדל בתל-אביב כבנם של פועל ועקרת בית שחינכו את ילדיהם ברוח ערכי תנועת פועלי ציון.
בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר"
ולאחר שירותו הצבאי עבר לחיות בקיבוץ מרחביה שם חי עם אשתו וילדיו עשר שנים. בקיבוץ החל לכתוב וכתב פזמונים ומסכתות לחגי הקיבוץ. סיפורו הראשון, "הדוד שמואל", התפרסם ב-1965 בעיתון "הארץ".
ב-1967 עזב את הקיבוץ וחזר לתל אביב, שם חי עד יום מותו. בתל אביב החל לפתח קריירה ספרותית, חיבר מחזות, פזמונים, שירים וסיפורים קצרים. קובץ סיפוריו "הדוד פרץ ממריא" ראה אור ב-1972. בין מחזותיו בלט "נמר חברבורות", העוסק בימי תל אביב הקטנה.
ב-1977 פרסם את הרומן "זיכרון
דברים" העוסק בשלוש דמויות גבריות השייכות למה שכונה "מעמד ההסתדרות": חוגי פועלים, פקידים ואינטליגנציה בתל אביב שהיו מזוהים עם תנועת העבודה. ברומן זה משתלב העבר עם ההווה בזרימה אסוציאטיבית. עירוב הזמנים וההזדקקות למימד הזיכרון משתקפים גם בסגנון הזורם, בלא חלוקה לפרקים וכמעט בלא חלוקה למשפטים בדרך הקונבנציונלית. רבים ראו ברומן זה מעין הספד ל"מעמד ההסתדרות" שאיבד את ההגמוניה בחברה הישראלית בימים בהם נכתב. שנת צאתו לאור של "זיכרון דברים", השנה בה התרחש המהפך שהעלה את מפלגת הליכוד
לשלטון, נראה סימבולי בהקשר זה.
רוב חייו הבוגרים סבל שבתאי ממחלת לב וב-1981, בגיל 47 בלבד, נפטר. לאחר מותו פורסם הרומן האחרון שלו - "סוף דבר" (1984): סיפורו של מאיר, מהנדס תל אביבי, החש במותו המתקרב.
בחייו, לא זכה שבתאי להכרה ולהצלחה. עם השנים החלו מבקרים ספרותיים וקהלים מתרחבים להכיר בגדולתו. ההישג המוערך ביותר של שבתאי הוא הרומן "זיכרון דברים", שנבחר בסקר שנערך ב-2007 בין מבקרי ספרות לרומן הישראלי הטוב ביותר שנכתב לאחר קום המדינה. הספר גם זכה בפרס קנת' ב. סמילן לספרות. לאחר מותו הוענק לשבתאי פרס עגנון היוקרתי וספריו מוסיפים להימכר בעותקים רבים בישראל ובעולם.
המוטיבים
השכיחים ביצירתו הם חידלון, כליה, שקיעה, זקנה, מוות והתאבדות. בקוטב שכנגד נמצאות ההזיות הפנטסטיות של הגיבורים וכמיהתם לאושר בלתי אפשרי שעל גבול המציאות והחלום.
הדפס
