 | | פרנץ שוברט | | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | פרנץ שוברט
Franz Schubert
פרנץ שוברט (1797 - 1828), מלחין אוסטרי, מחשובי המעצבים של הרומנטיקה
במוסיקה. נולד בוינה, ואביו, שהיה מנהל בי"ס לנערים, טיפח את חינוכו המוסיקאלי. למד אצל מורים שונים, בהם המלחין אנטוניו ליירי.
החל להלחין יצירות ברמה מקצועית גבוהה כבר בגיל 14.
לאחר שעבד במשך שלוש שנים בביה"ס של אביו, פרש שוברט מן ההוראה שהיתה שנואה עליו. מ-1816 לא החזיק במישרה קבועה כלשהי, מלבד תקופה קצרה ב-1818, שבה הזמין אותו אחד הרוזנים לבית אסטרהזי לשמש מורה פרטי למוסיקה לשתי בנותיו. מאז ואילך חי חיי אמן בוהמי, כשהוא מוקף חברים נאמנים מחוגי המוסיקאים, המשוררים והציירים בוינה ופעיל במופעים קאמריים בחוגים אינטימיים.
ב-1823 פגעה בו מחלה קשה וחשוכת מרפא, שהביאה עליו תקופות ארוכות של דכאון והתבודדות; אך היא לא פגעה בכוח היוצר שבו, שהגיע לשיאו בסדרת יצירות גאוניות שחיבר בשנת חייו האחרונה. רבות מיצירותיו, בעיקר שירים ומוסיקה לפסנתר, יצאו לאור בחייו; אך יצירותיו הסימפוניות הגדולות התגלו ונוגנו רק לאחר מותו, בעיקר בזכות מסירותם של מנדלסון ברתולדי
ורוברט שומן.
במרכז יצירתו של שוברט - מכלול של יותר מ-600 שירים לקול ולפסנתר, שחיבר לפואמות של משוררים רבים בני דורו, בהם גתה,
רלשטאב, שובארט, ריקרט והיינה.
בשירים אלה חרג מן המסגרת המקובלת של השיר הקלאסי, על פי האסתטיקה של גתה שהבחינה בקפדנות בין המלים לבין המוסיקה כמסגרת משקלית וצורנית לטקסט. במרבית שיריו, המוסיקה משקפת את פרשנותו לטקסט בדרך של הבלטת מלים, שורות ורעיונות; הדבר נעשה באמצעות שינויים מלודיים, הרמוניים וצליליים, חזרות על מלים ושורות ומתן תפקיד עצמאי ועשיר לפסנתר, החורג מגדר ליווי ונהיה לגורם שווה ערך לזמר.
שוברט הירבה לחבר יצירות קצרות לפסנתר, הן בצורת ריקוד מעודן (ולסים, מנואטים) והן בגישה רומנטית של הבעת הלכי רוח ואווירה בצורות זעירות ומצומצמות, כגון הסדרה של "רגעים מוסיקליים". בתחום הצורות הסימפוניות הגדולות הוא התייחס לבטהובן בהערצה רבה. בסימפוניות ובסונטות שימר אמנם שוברט את הצורה הקלאסית
הגדולה שפיתח לודוויג ון בטהובן,
אך הוא הדגיש בה את תפקיד המלודיה והרחיב את החומר ההרמוני כאמצעי להעשרת ההבעה והגיוון המלודי. כמו כן הביא ביצירות שכינה "פנטזיות" לשינוי משמעותי בארגון הצורני הקלאסי, כמו בפנטזיה בפה מינור לפסנתר ב-4 ידיים, ש-4 פרקיה מנוגנים ללא הפסקה ונושא חוזר מאחד את כולם.
ניצני הרומנטיקה מתגלים בנושאי שיריו, במיוחד ב"מלך היער" (1815 ;Erlkonig) לבלדה המסתורית והמאיימת של גתה, ובשירי האהבה הנואשת של היינה במחזורו "שירת הברבור", על האקורדים המוזרים המאפיינים אותם. השפעת השיר ניכרת גם ברבות מיצירותיו הקאמריות, המבוססות על ציטוטים ווריאציות של שירים, כמו חמישיית "דג הטרוטה", הרביעייה "העלמה והמוות" והפנטזיה לכינור ולפסנתר. את רשימת יצירותיו ערך המוסיקולוג א' דויטש והן מופיעות בקטלוג בציון האות D.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
