רוברט שומן

אביו של שומן היה מבקר ספרות ומו"ל, ואמו מוסיקאית חובבת. נשלח ללמוד משפטים, אך העדיף את לימודי הפסנתר אצל המורה הגדול פרידריך ויק (1829). בביתו של ויק התוודע אל בתו, קלרה, שעוד בילדותה התגלתה בתור פסנתרנית מחוננת. השניים נישאו ב-1840, על אף התנגדותו של אבי הנערה.

שומן הצטיין כפסנתרן, אך פגיעה בעצב בידו מנעה אותו מלהמשיך בנגינה מקצועית. אהבתו לספרות ולאסתטיקה משכה אותו לכתיבת ביקורת מוסיקלית, וב-1834 ייסד עם אחדים מחבריו את "כתב העת החדש למוסיקה", שבו פרסמו ביקורות על יצירות חדשות ומאמרים באסתטיקה. עד מהרה היה שומן לעורך הבטאון ולמחבר העיקרי של מאמריו, שבזמנו היו חידוש גמור בתחום הביקורת המוסיקלית. הביקורת היתה לו מכשיר למלחמה למען מוסיקה, שאותה חשב לרצינית ולמעולה, ונגד שטחיות, חיצוניות וטעם קלוקל, שאותם ייחס להשפעת האופרה האיטלקית ולטכניקת הפסנתר המבריקה שפרחה בתקופתו. הוא הטיף בהתלהבות להחייאת המוסיקה של י' ס' באך ושל בטהובן, תמך במלחינים הצעירים בני דורו (כמו מנדלסון ברתולדי וברליוז), ובין השאר גילה לקהל הגרמנים את הסימפוניה בדו מז'ור ("הגדולה") של שוברט, שבמשך 7 שנים הייתה גנוזה בעזבונו של המלחין.

ב-1830-1840 התמחה בחיבור מוסיקה לפסנתר, שכללה סדרת מחזורים של קטעים זעירים לפסנתר המבטאים את הרוח הרומנטית; זאת בהשפעת הסופרים הנערצים עליו ז'ן פאול (ריכטר) וא'ת'א' הופמן. מחזורים אלה, בהם "קרנבל" ו"קרייזלריאנה", גדושים רמזים פיוטיים וחוץ-מוסיקליים, ציטוטים פנימיים ודמיון מוסיקלי מקורי ומפתיע. ב-1840 פנה לחיבור שירים לקול ולפסנתר. בתוך שנה אחת חיבר כ-150 שירים, שייצגו את טעמו הספרותי העשיר, ובמיוחד את חיבתו לשירי היינריך היינה.

בשנות ה-40 החלה בריאותו להתערער בשל מחלת עצבים חשוכת מרפא, והוא שקע בתקופות ארוכות של דכאון עמוק שהורגש בחלק מיצירותיו. ב-1844 פרש מכתיבה ומעריכת כתב העת.

שומן חיבר סימפוניות, קונצ'רטי, סונטות לפסנתר ויצירות קאמריות, שבהן ביטא את הערצתו לצורה הסימפונית הקלאסית הגדולה, שאותה ניסה לפתח בכיוון של יתר אחדות וקשר בין הפרקים השונים (כגון הסימפוניה ה-4 ברה מינור, ש-4 פרקיה מנוגנים בהמשכיות, ללא הפסקה ותוך ציטוט נושאים ומוטיבים מפרק לפרק). שומן השתתף במפעל ההוצאה לאור של יצירות באך שנחנך ב-1850. ב-1854 חיבר את מאמר הביקורת האחרון שלו, שבו הציג לפני הקהל את ברהמס הצעיר כגאון המוסיקה הגרמנית לעתיד. מצב בריאותו התערער במהירות, ולאחר נסיון התאבדות בנהר הריין אושפז בבית מרפא לחולי נפש, ושם בילה את שארית ימיו.