 |  | זלמן שזר צילום: פריץ כהן, לע"מ
| | |  | | מברך את גולדה מאיר על הקמת הממשלה בראשותה (1969) צילום: לע"מ
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | שניאור זלמן שזר
Shazar, Shneur Zalman
ציטוטים | מידע נוסף
שניאור זלמן שזר (1889 - 1974), נשיאה ה-3
של מדינת ישראל; שר החינוך בממשלת ישראל הראשונה. חוקר, פובליציסט ומנהיג ציוני סוציאליסטי.
נולד בעיר מיר שבמחוז מינסק, בביילורוסיה בשם שניאור זלמן רובשוב. בן למשפחת רבנים מחסידי חב"ד.
בנעוריו הצטרף לתנועת "פועלי ציון" והיה
פעיל בהקמת קבוצות יהודיות להגנה עצמית בביילרוסיה ובאוקראינה. ב-1907 עקר לווילנה. החל לערוך את פרסומי התנועה עם דוב בר בורוכוב.
נאסר לתקופה קצרה על ידי שלטונות רוסיה בשל פעילותו זו. באותה עת החל גם ללמוד באקדמיה ללימודי יהדות אשר פעלה בפטרבורג. ב-1911 ביקר בארץ ישראל ועבד כפועל חקלאי במרחביה ובקבוצת כנרת.
ב-1912 עזב שזר את רוסיה ויצא לגרמניה, שם החל ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות פרייבורג, שטרסבורג וברלין. בפעילותו האקדמית התמקד בחקר ההיסטוריה היהודית במזרח אירופה, בביקורת המקרא ובהיסטוריה של שפת האידיש. במקביל המשיך בפעילות ציונית: הוא נמנה על חברי מערכת העיתון הציוני-גרמני ה"יידישה רונדשאו" והיה ממייסדי תנועת "פועלי ציון" (1916)
ותנועת "החלוץ"
(1917).
ב-1919 וב-1920 ביקר שוב בארץ ישראל; בביקורו בארץ ב-1920 נשא לאישה את רחל כצנלסון,
פעילה בולטת בתנועת העבודה. ב-1921 השתתף בקונגרס הציוני
ה-12 ונבחר לוועד הפועל הציוני.
ב-1922 עקר לווינה, שם שימש כמורה להיסטוריה יהודית בבית המדרש למורים.
זלמן שזר בשיחה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, 1963 (צילום: משה פרידן, לע"מ)
ב-1924 עלה לא"י, ומאז היה פעיל בתנועת העבודה. בשנים 1930 - 1932 ערך עם חיים ארלוזורוב
את הירחון "אחדות העבודה". היה חבר המזכירות של ההסתדרות הכללית
של העובדים בא"י, חבר הוועד הלאומי וחבר
מערכת עיתון "דבר".
לאחר מותו של ברל כצלנסון
נתמנה לעורך "דבר" (1944 - 1949). כמו כן היה עורך הירחון של מפלגת אחדות העבודה
(1930 - 1932) ועמד בראש הוצאת הספרים "עם עובד".
נמנה עם חברי המשלחת של א"י לעצרת האו"ם שהוחלט בה על הקמת מדינת ישראל (החלטת החלוקה,
נובמבר 1947). נמנה עם מנסחי מגילת העצמאות.
היה חבר בכנסת הראשונה מטעם מפא"י.
כיהן כשר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה (1949 - 1951). בימי כהונתו התקבל חוק חינוך חובה ועוצבה
מסגרתו הארגונית של משרד החינוך. ב-1951 התפטר מן הממשלה.
כיהן גם בכנסת השנייה והשלישית (בחלקה). למן 1952 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית,
ראש מחלקת ההסברה וב-1956 - 1960 יו"ר הנהלתה. ב-1963 נבחר שזר לכהן כנשיא מדינת ישראל. ב- 1968 נבחר לתקופת כהונה שנייה.
במקביל לפועלו הפוליטי הירבה לעסוק בכתיבה ובמחקר במדעי היהדות. מספריו ומחקריו: "על תלי בית פרנק" (1923), "כוכבי בוקר" (1950), "שאלו שלום ירושלים" (1963), "אור אישים" (1964), "התקווה לשנת הת"ק" (1970).
שזר נקבר בחלקת נשיאי ישראל בהר הרצל שבירושלים; נחשב נואם מעולה. להנצחת זכרו ופועלו הוקם בירושלים "מרכז זלמן שזר".
| ציטוטים |  | |
- "הנשיא הוא פייטן, משורר. יש להביט עליו כלפי מעלה. הוא נוטה למצבי רוח קיצוניים, אף כי ביסודו הוא בעל אישיות אופטימית. הוא מתרשם עמוקות מדברים שאינם גלויים לעיניו של איש חולין, איש המעשה. לעתים הוא נוהג לפייט את התרשמויותיו מנופים, מאנשים. קורה שבשובו לחדריו מטקס או מסע או פגישה, בתום יום גדוש ומפרך, הוא מעלה כל הלילה את רשמיו על הכתב, או שוקע בקריאה עד אור הבוקר. למחרת מוצאים מסה או שיר ונשיא סחוט". שלישו הצבאי של הנשיא שזר מעיד על אופיו (1973).
- "שלושה שילובים גדולים אליהם יש לשאוף, שילוב בין כל חלקי האומה במדינה, על כל עדותיה ושבטיה, שילוב של המדינה בתוך האומה הפזורה בגלויות ושילוב דורנו בתוך שלשלת הדורות של האומה". הנשיא שזר מתייחס לתפקיד מוסד הנשיאות.
- "אם רוצים לדעת אתם לדעת מה זה להיות נשיא ישראל - צריך לראות באיזה כבוד ואהבה מקדמים את פניו בגולה".
- "כבר לפני חמישים שנה אמרתי לעצמי - לעולם לא אברח מתפקיד ציבורי שיטילו עלי, אך בכל תפקיד שאהיה, לא אתבטל מדברי תורה". שזר עם היבחרו לכהונה שנייה כנשיא, 1968.
| מידע נוסף | | |
האזרח מס. 1 - רשימת נשיאי מדינת ישראל, מקום המדינה ועד ימינו. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet
לעמוד הפרויקט – לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
