מנחם שיינקין (1871 - 1925), עסקן ציוני יליד רוסיה, ממקימי העיר תל אביב.
נולד בביילורוסיה (כיום בלרוס)
ולמד בעיר אודסה. שימש כציר בקונגרס הציוני
השני והרביעי והביע התנגדות לתוכנית אוגנדה.
תקופה מסויימת כיהן כרב בעיר באלטה. בשנת 1906 עלה לארץ ישראל. תחילה קבע את מקום מושבו בחיפה ומאוחר יותר עבר להתגורר ביפו.
שיינקין היה ממייסדי העיר תל אביב ומראשוני מתיישביה. כאשר נערכו דיונים על שמה של העיר החדשה, היה זה הוא שהציע את השם "תל אביב", מאחר וכך תרגם נחום סוקולוב
את שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד"
(בתרגום מילולי: "ארץ ישנה-חדשה").
במסגרת פעילותו הציבורית, היה שיינקין שותף פעיל בפרוייקט הקמתה של הגימנסיה העברית הרצליה
וכן שימש כאחד מראשי "חברה חדשה" אשר שקדה על הקמתן של שכונות חדשות. במלחמת העולם הראשונה
גירשוהו הטורקים מהארץ
והוא יצא לארה"ב. כעבור ארבע שנים, בשנת 1919, שב ארצה והמשיך בפעילותו הציבורית. נהרג בתאונת דרכים בשיקגו, כשעסק שם בשליחות ציונית.
שיינקין נחשב כמייצגם של בעלי המלאכה והסוחרים הזעירים, ובהם ראה את המשאב האנושי העיקרי לבניית ארץ ישראל. הוא האמין שדווקא העולים בעלי האמצעים והממון הם אלו שצריכים להגיע תחילה ארצה כדי ליצור תשתית הולמת לקליטת האחרים שמצבם הכלכלי בכי רע. תפיסתו זו עמדה בניגוד לתפיסה הסוציאליסטית של תנועת העבודה אשר ראתה את עיקר כוחו של היישוב בנכונות ההקרבה של חלוצים צעירים חסרי משפחה ונטולי רכוש.
הדפס
