שיעה

השיעים מהווים רוב באירן (שם האסלאם השיעי הוא דת המדינה), בעירק ובאזרבייג'ן. הם העדה הגדולה ביותר בלבנון ומהווים מעל 40 אחוז מכלל האוכלוסייה, שם הם נקראים גם מתואלים; הם הגדולה בעדות גם בבחריין. יש קבוצות גדולות של שיעים גם בארצות מוסלמיות אחרות, כגון פקיסטן, הודו, טורקיה, תימן, אפגניסטן וערב הסעודית. בסוריה אוחזים בשלטון בני המיעוט העלווי הנמנה על השיעה. 

תפוצות השיעים במדינות העולם

המדינה	אוכלוסייה סה"כ  במיליונים	מוסלמים סה"כ במיליונים	מוסלמים שיעים במיליונים	שיעור השיעים באוכלוסייה	שיעים בקרב המוסלמים
אירן	67	66	62	90%	93%
פקיסטן	166	161	33	20%	21%
הודו	1,080	135	30	3%	22%
עירק	27	26	17	63%	65%
טורקיה*	70	70	12	17%	17%
תימן	21	21	7	33%	33%
אזרבייג'ן	8	7.5	6	75%	80%
אפגניסטן	31	31	4.5	15%	15%
סוריה**	19	18	3.0	15%	17%
לבנון	4	2.4	1.6	40%	67%
ערב הסעודית	27	27	1	3.6%	3.6%
כוויית	2.5	2.1	0.65	26%	30%
האמירויות הערביות המאוחדות	2.6	2.5	0.4	15%	16%
בחריין	0.7	0.6	0.4	50%	60%
אחרות	--	--	6.0	--	--
סה"כ	--	--	כ-185	--	--

הערות לטבלה: חלק מן המדינות הנזכרות נמנעות מפרסום נתונים רשמיים על מספרם של השיעיים החיים בהן, על כן במקרים רבים נתוני הטבלה מתבססים על אומדן ולא על תוצאות מפקד אוכלוסין. במספרם של השיעים בטורקיה* נכללו גם בני עדת אלווי (Alevi), ובסוריה** בני העדה העלווית. נתוני הטבלה עדכניים לשנת 2006

הפילוג הגדול באסלאם

סיבת הפילוג בין השיעה לבין הסונה נעוצה במחלוקת ירושה בראשית ימיו של האסלאם, כאשר ערערה סיעתו של עלי אבן אבו טלאב במאה ה-7 לספירה על זכותם של בני אומיה (או אחרים) ליטול את תפקיד הח'ליף (ממלא מקומו של הנביא). היא טענה כי רק צאצא של עלי (חתנו של הנביא) ושל פאטימה בת הנביא רשאי לשמש "אימאם" (ראש המאמינים).

עולי רגל נקהלים סביב קבר האימאם עבאס בכרבלא, העיר הקדושה לשיעים, 2005 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

השיעה קבלה אמנם את ה"סוּנָה" (תורה המשלימה את הקוראן), אך בניגוד לאסכולת הרוב הסוני באסלאם, לא הכירה בחתימתה, והמשיכה לפתח מסורת ודוקטרינות משלה. אחד מיסודותיה הייחודיים הוא האדרת מעמדו של האימאם, עד כדי ייחוס תכונות על-טבעיות לדמותו. כן התפתחה האמונה המשיחית כי האימאם האחרון, "המהדי" (האימאם הנסתר), עתיד לשוב והופיע מחדש באחרית הימים.

השיעה לכיתותיה השונות

השיעה נתפלגה בשאלה מי הוא האימאם האחרון, הנסתר. הזרם הראשי האמין כי זהו האימאם ה-12, ואנשיו נקראים "את'נא-עשריה" ("התרי עשריים", אנשי ה-12) או "אימאמיה"; הם מהווים כ-80 אחוז מכלל השיעים בעולם. הכתות האחרות של השיעה התפלגו על רקע מדיני-פוליטי או תיאולוגי, תוך עיצוב זהותן העצמית בזיקה לאחד מבין 12 האימאמים הראשונים.

מקדש הבהאים בחיפה, מרכז דתי עולמי לקהילה שוחרת שלום הנמנית על כיתות השיעה (צילום: יעקב סער, לע"מ)

כמה מבין התנועות והאמונות שהתפלגו מתוך השיעה: הקרמטים, חברי תנועה חברתית מהפכנית של מוסלמים מכת האיסמאעיליה שפעלה בדרום עירק במאות ה-9 וה-10, העלווים היושבים בסוריה לבנון וטורקיה, בני עדה שהתפצלה אף היא מן האיסמאעיליה, בדומה להם התפצלו ממנה אף הדרוזים שמקור אמונתם בח'ליפות הפטימית (שושלת איסמאעילית ששלטה במצרים), וכן הבהאים, שהתפלגותם מן השיעה מאוחרת יחסית (מאה 19).