אלעזר מנחם שך

יליד העיירה ואבוילניק שבצפון ליטא. כבר בילדותו התגלה הרב שך כעילוי תורני. בגיל צעיר נשלח על ידי הוריו ללמוד בעיר פוניבז', בישיבה שנקראה בשמה של העיר. בשנים לאחר מכן החל ללמד בישיבות ליטא. במקביל לכך החל לפרסם חידושי תורה שהעלו את מעמדו בעולם התורני בליטא. ב-1940 עלה עם אשתו גוטל לא"י והמשיך בהוראת תורה בישיבות ומוסדות חינוך שונים. 

קבר הרב שך בבני ברק (צילום: עופר עמרם) 

ב-1952 התמנה לראש ישיבת פוניבז' שבבני ברק, לאחר שזו נדדה לא"י לקראת סוף מלחמת העולם השנייה והיתה לישיבה הגדולה ביותר בישראל. במרוצת השנים היה למנהיג עולם הישיבות הליטאי ולנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. במעמדו זה זכה הרב שך לעוצמה פוליטית בלתי מבוטלת, והפך לדמות ציבורית מוכרת גם מעבר לעדה החרדית. נודעה לו השפעה מכרעת על נציגי החרדים בכנסת, ומשום היותם לשון מאזניים בהרכבת הקואליציות, היה בעל השפעה על כלל החיים הפוליטיים בישראל. ב-1984, בשל קרע בין הפלג הליטאי לפלג החסידי באגודת ישראל, פרש הרב שך ממועצת גדולי התורה וסייע בהקמת ש"ס. ב-1988 יזם את הקמת מפלגת "דגל התורה".  

התבטאויותיו של הרב שך, במיוחד אלו שנגעו לציבור החילוני, עוררו מידי פעם מהומה תקשורתית. בין השאר נזכר לו "נאום השפנים והחזירים" (אותו נשא ב-1990 מול קהל גדול בהיכל יד אליהו) בו ביקר את תרבותם נטולת היהדות של הקיבוצים והחילונים.

נחשב כבעל דעות מתונות בסוגיות מדיניות. בין השאר קבע כי פיקוח נפש דוחה כל תורה וכי אסור לסכן חיי חיילים לשם שלמות א"י. כמו כן אסר על תלמידיו להתגורר בשטחים והתנגד לחוק הגולן, עליו אמר: "עם ישראל התקיים אלפיים שנה בלי רמת הגולן, ויכול להתקיים עוד אלפיים שנה בלעדיה". התנגד בצורה נחרצת לגיוס בני ישיבות לצה"ל. נחשב למנהיג המאבק בחב"ד, מאז הכתרתו הלא רשמית של הרבי מלובביץ' כ"מלך המשיח". 

אב לשני ילדים. נודע באורח חייו הצנוע ונטול המותרות אותו קיים כל שנותיו. בצוואתו הוריש את כספו ומירב רכושו לצדקה. את מעמדו של הרב שך בעולם הישיבות, ירש הרב יוסף שלום אלישיב.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.