שלג, אדי מים קפואים היורדים על הארץ כמשקעים,
בצורת פתיתים גבישיים.
פתיתי שלג נוצרים בענן באחת
משתי דרכים: כאשר הטמפרטורות נמוכות ביותר בתוך הענן (40°- צלזיוס ומטה), נוצרים גבישי קרח במישרין, כקפיאה ישירה של אדי מים שאינם עוברים תחילה דרך מצב צבירה נוזלי. לגבישי הקרח הללו צורת משושה.
כשהם נתקלים זה בזה הם נצמדים יחדיו, תוך שמירה על המבנה המשושה הבסיסי של הגביש.
כך מתפתחים בהדרגה פתיתי השלג בעלי הצורות הפרקטליות
הסימטריות
המפורסמות והנאות.
|
| סופת שלג בגרמניה (צילום: רויטרס) |
בטמפרטורות יותר גבוהות אין אדי המים קופאים מעצמם, אלא הם מתגבשים סביב גרגרי אבק המרחפים באטמוספירה, וממילא גם בתוך הענן, ויוצרים סביבם את המבנה המשושה שלהם.
| הידעת? |
|
| |
|
צורתו המדויקת של כל פתית שלג היא תוצאה של מספר רב של תנאים מקומיים משתנים (הטמפרטורה המדויקת, ריכוז אדי המים בענן ועוד), ולכן נדיר למצוא שני פתיתי שלג בעלי צורה זהה |
|
|
|
|
גודל הפתיתים תלוי בתנאים מקומיים: ככל שהלחות נמוכה יותר, כן הם קטנים יותר.
כאשר מגיעה מסתו של פתית שלג לרמה מסוימת, הוא מתחיל לנשור ארצה. אך שטח הפנים של פתיתי השלג גדול מאוד יחסית לנפח המים שבתוכם, וצפיפותם נמוכה בהתאם. התנגדות האוויר לנפילתם גורמת לכך שנפילת השלג אטית יותר מירידתם של משקעים אחרים.
אם טמפרטורת האוויר שמתחת לענן גבוהה משתי מעלות צלזיוס, מפשירים פתיתי השלג והופכים לטיפות מים היורדות כגשם.
למעשה, מרבית ממטרי הגשם מקורם בשלג שהופשר בדרכו מטה אל האדמה. אך כאשר הטמפרטורה מתחת לענן נמוכה מערך זה מגיע השלג אל האדמה בצורתו המקורית. בדרך כלל, שלג יורד בגובה פני הים בקווי רוחב שמעל 35° צפון ודרום. בקרבה גדולה יותר לקו המשווה, מוגבל השלג למקומות גבוהים: בקו המשווה עצמו יורד שלג רק בהרים שגובהם כ-5,000 מ' מעל פני הים. בהתאם לתנאים המקומיים, יש שהוא מפשיר זמן קצר אחרי רדתו, ויש שהוא מצטבר עד לבוא האביב - עונת הפשרת השלגים, המזרימה כמויות גדולות של מים בנחלים ובנהרות. בקווי רוחב רחוקים למדי מקו המשווה, ובהרים גבוהים, יש שהשלג אינו מפשיר כלל במרוצת השנה. הוא מצטבר בשכבות הנעשות יותר ויותר דחוסות, עד שהוא הופך לקרחון.
קרחונים (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
מעטה שלג רחב ממדים משפיע רבות על האקלים. ראשית, המבנה הגבישי שלו גורם להחזרת חלק גדול מאוד של אור
השמש הפוגע בו אל החלל (משום כך צבעו לבן); שנית, ריבוי האוויר הלכוד בין פתיתי השלג עושה אותו למבודד
חום יעיל, ומעטה שלג על הקרקע מונע פליטת חום מהאדמה. כך מונע השלג את התחממות האטמוספירה מעליו. מנגד, השלג המבודד שומר על חום האדמה מתחתיו. לפיכך מגן השלג על זרעים ונבטים של צמחים באדמה, והם יכולים לנבוט ולגדול עם הפשרתו.
שלג בשוויץ (צילום: איי פי)
ירידת שלג והצטברותו משבשות את המהלך הסדיר של חיי האדם בכמה מובנים: הצטברות שלג על דרכים חוסמת אותן למעבר כלי רכב, ויש צורך במפלסות מיוחדות לסילוקו, או בפיזור מלח על הכבישים כדי להביא להפשרתו. שלג עלול להצטבר על עצים, עד כדי שבירת ענפים מעליהם תחת כובד משקלו, ואלה עלולים לפגוע בקווי חשמל, למשל, או אף בבני אדם. ואם הצטבר על גגות בניינים, הוא עלול להביא להתמוטטותם. זו הסיבה לכך שבארצות המושלגות נהוג לבנות בתים בעלי גגות משופעים, מונעי הצטברות שלג. לעומת זאת, האדם מצא דרכים רבות להפיק הנאה מן השלג, החל בעצם הצפייה בו וכלה במשחקי ספורט חורף
שונים.
שלג בחרמון (צילום: דרור כרמון)
בארץ ישראל יורדים שלגים מעטים, בעיקר בהרים הגבוהים, וגם שם רק ימים אחדים בשנה. המקום היחיד בארץ המכוסה שלג כמה חודשים ברציפות מדי שנה הוא פסגת הר החרמון.
הדפס
