שמחת תורה

חגיגות שמחת תורה (צילום: רויטרס)

ביום שמחת תורה קוראים בבית הכנסת את הפרשה האחרונה בתורה, "וזאת הברכה", ואת החלק הראשון של הפרשה הראשונה, "בראשית", ובכך מדגישים כי לימוד התורה אינו נפסק לעולם. לאחר תפילת מעריב ותפילת שחרית מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש בבית הכנסת, הגבאי מזמין את המתפללים להחזיק בהם, ומקיפים עמם שבע הקפות תוך כדי אמירת פיוטים ופסוקים, שירה וריקודים. קודם ההקפות אומר שליח ציבור מספר פסוקים הבנויים לפי סדר הא"ב, ובהם פונה הציבור לאלוהים ומבקש ממנו כי יאזין לתפילות עם ישראל ויצליח את דרכו.

בקריאת התורה חוזרים על פרשת "וזאת הברכה" כמה פעמים, עד שכל הנוכחים עולים לתורה. לעלייה האחרונה ("עם כל הנערים") מצטרפים הילדים שלא הגיעו למצוות. העולה לסיום הפרשה (דברים לד) מכונה "חתן תורה", והעולה אחריו, לפתיחת פרשת "בראשית", מכונה "חתן בראשית". ההפטרה מהתחלת ספר יהושע היא המשך לסיום התורה.

בזמן הריקודים נוהגים הילדים לשאת בידיהם דגלים מקושטים. בישראל נוהגים לערוך "הקפות שניות" במוצאי שמחת תורה, לאות הזדהות עם הקהילות בחוץ לארץ, העורכות באותו זמן הקפות שהן חלק מליל שמחת תורה שם. הקפות אלו נערכות בציבור ולובשות צביון ממלכתי.

לאחר ההקפות והקריאה בתורה מתפללים היתומים את תפילת יזכור, ולאחר מכן המניין כולו מסיים בתפילת מוסף מיוחדת לחג. במסגרת חזרת השליח ציבור (חזן התפילה) על המוסף נאמרת תפילת הגשם. תפילה זו מסמלת את ראשיתו של החורף: מעתה ואילך יזכירו המתפללים מדי יום, בברכה השנייה של תפילת העמידה, את אחריותו של האל על הבאת הגשם - "משיב הרוח ומוריד הגשם". שבועיים לאחר שמחת תורה, ביום ז' בחודש חשוון, תתוסף בברכה התשיעית של תפילת העמידה בקשה מפורשת מן האל להוריד על הארץ את גשמי הברכה - "ותן טל ומטר לברכה".

דחיית הבקשה המפורשת בשבועיים נועדה לאפשר לעולי הרגל לירושלים לשוב לבתיהם מבלי שהגשם יעכבם בדרך. תפילות אלה נקבעו כתפילות שמיני עצרת ולא שמחת תורה. לכן בגולה, בה יש הפרדה בין שני המועדים (כאמור לעיל), הן נאמרות אך ורק ביום טוב ראשון של שמיני עצרת.