יצחק שמיר

יצחק יזרניצקי, לימים שמיר, נולד ב-1915 בעיירה הפולנית רוז'ינאי, להורים ציונים שומרי מסורת. בגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר. התחנך בבתי הספר של "תרבות" וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית בביאליסטוק. לאחר מכן החל ללמוד משפטים באוניברסיטה בורשה.

בשנת 1935 הפסיק שמיר את לימודיו ועלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ החל בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אך תוך זמן קצר התמקד בפעילות במחתרת האצ"ל.

ב-1940 בעקבות הפסקת פעולות האצ"ל נגד הצבא הבריטי פרש מן הארגון והיה שותף בהקמת המחתרת החדשה, הלח"י (לוחמי חרות ישראל) בהנהגתו של אברהם (יאיר) שטרן. את כינויו המחתרתי "מיכאל" בחר בהשראת מייקל קולינס, איש המחתרת האירית.

ב-1941 נעצר שמיר על-ידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר "מזרע" בעכו. שנתיים מאוחר יותר ברח והפך להיות מפקד הלח"י, לאחר הריגתו של שטרן על-ידי הבריטים. כמפקד הארגון הורה שמיר לאנשיו להתנקש בחיי הנציב העליון הבריטי הרולד מק מייקל (ההתנקשות נכשלה) ובחייו של הלורד מוין, הנציג הבכיר של בריטניה לאיזור המזרח התיכון (ההתנקשות הצליחה, אך מבצעיה נתפסו והוצאו להורג).

ב-1946 נעצר שנית והוגלה לאריתריאה שבאפריקה, משם ברח כעבור שלושה חודשים והגיע למושבה הצרפתית ג'יבוטי, שם זכה למקלט מדיני. שמיר חזר לישראל ימים ספורים לאחר קום המדינה במאי 1948, וככל הנראה היה מעורב בצורה כלשהי ברצח הרוזן פולקה ברנדוט בירושלים. עם פירוק המחתרות פנה לעסקים פרטיים בתחום הנהלת החשבונות.

יצחק שמיר כיו"ר הכנסת, 1977 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

ב-1970 הצטרף לתנועת "חרות", בראשותו של מנחם בגין, והתמנה לראש מחלקת העלייה ולאחר מכן לראש מחלקת הארגון. ב-1973 נבחר מטעם מפלגת הליכוד לראשונה לכנסת, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון.

אחרי הבחירות לכנסת ב-1977, נבחר שמיר ליו"ר הכנסת התשיעית. במסגרת תפקידו אירח בכנסת את נשיא מצרים, אנוור סאדאת, אך נמנע בהצבעה על הסכם השלום עם מצרים.

ב-1980 התמנה שמיר לשר החוץ בעקבות התפטרותו של משה דיין. בתפקיד זה פעל לחיזוק הקשרים עם מדינות אפריקה, ולהפשרת היחסים עם מדינות הגוש הסובייטי (פולין, הונגריה, רומניה וברה"מ).

באוגוסט 1983, בעקבות פרישתו של בגין מהחיים הפוליטים, נבחר שמיר לראש הממשלה ולמנהיג הליכוד. ועדת כהן, שהוקמה לאחר הטבח בסברה ושתילה, קבעה כי בהיותו שר החוץ לא עשה מאמץ לאמת את המידע שהועבר אליו מייד לאחר שהחל הטבח, והוא ננזף על שהקל ראש באזהרות.

אחרי הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, הקימו מפלגות הליכוד והעבודה את ממשלת האחדות הלאומית. על-פי הסכם הרוטציה, שימש שמיר כשר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה (שמעון פרס) ולאחר שנתיים הפך לראש הממשלה. הוא פעל למען העלייה מברה"מ ועודד התנחלות בשטחים. בתקופת כהונתו כראש ממשלה פרצה האינתיפאדה (דצמבר 1987).

אחרי הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הוקמה ממשלת האחדות השניה בראשות שמיר, הפעם ללא רוטציה. בתחילת 1989 עיבד שמיר, יחד עם שר הביטחון יצחק רבין, יוזמת שלום שקראה לבחירות בשטחים, אולם ההתנגדות בליכוד הביאה אותו להקשיח את עמדתו. ממשלת האחדות התפרקה ב-1990 בעקבות הצטרפות המערך להצבעת אי-אמון של האופוזיציה במה שכונה "התרגיל המסריח". לאחר כישלונו של שמעון פרס להקים ממשלה, הקים שמיר ממשלה צרה בראשותו.

במפגש עם הנרי קיסינג'ר, לשעבר שר החוץ של ארה"ב (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)

בזמן מלחמת המפרץ בחורף 1991, הנהיג שמיר מדיניות של איפוק, למורת רוחו של שר הביטחון דאז, משה ארנס, וזכה בכך להערכה רבה מארה"ב. בתום מלחמת המפרץ ותחת לחץ אמריקאי כבד, יצא שמיר בראש המשלחת הישראלית לועידת מדריד (אוקטובר 1991). במהלך הועידה ובשיחות המו"מ שנוהלו לאחריה, התווה מדיניות של האטת המו"מ, מתוך רצון להימנע מוויתורים ושמירה על הההתישבות הישראלית בשטחי יו"ש ועזה. מדיניות זו ובעיקר בסוגיית ההתנחלויות, הביאה לעימות בינו לבין הממשל האמריקני שהגיע לשיאו, כאשר סיוע שהובטח לישראל בעקבות גל העליה מברה"מ עוכב עד לעצירת הקמת ההתנחלויות. למרות כישלון שיחות המו"מ החליטו מפלגות הימין -  התחייה, צומת ו מולדת - על פרישה מהממשלה. בעקבות זאת, נפלה ממשלתו של שמיר והבחירות הוקדמו.

בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, ואחרי 15 שנה בשלטון חזר הליכוד לאופוזיציה. בעקבות ההפסד פרש שמיר מהנהגת המפלגה, אך נשאר חבר כנסת עד הבחירות ב-1996.

לקראת הבחירות ב-1999 הודיע שמיר כי הוא פורש מהליכוד על רקע התנגדותו להמשך הנהגתו של בנימין נתניהו, והצטרף למפלגת "חירות" בראשות בנימין בגין.

במהלך שבע שנות כהונתו כראש ממשלה הפגין שמיר איפוק, קור רוח ושמירה איתנה על האינטרסים של מדינת ישראל על פי ראייתו ועל כך זכה להערכה ציבורית רחבה (בעיקר בשנים לאחר פרישתו). מאידך לא פעם הופנתה נגדו ביקורת כי במהלך כהונתו פעל לשימור המצב הקיים בלבד ולא הוביל מהלכים לפיתרון הבעיות המדיניות והכלכליות שעמדו על סדר היום הישראלי. 

לעמוד הפרויקט – לחצו כאן