ש"ס

הרב שך (צילום רפרודוקציה: מיכאל קרמר)

עם הקמתה עמד בראש רשימת ש"ס הרב יצחק פרץ. המפלגה הצטרפה לקואליציה בראשות הליכוד, ופרץ מונה לשר הפנים.
מנהיגה הבולט ביותר של ש"ס היה אריה דרעי, שהחל לצבור כוח כבר בכנסת ה-12, אז מונה לשר הפנים. ב-1990 פרש פרץ מהנהגת ש"ס ודרעי היה למנהיגה הבלתי מעורער. הסתבכותו של דרעי בפלילים הביאה לפרישתו מן המפלגה והחיים הפוליטיים את מקומו תפס אלי ישי.

ש"ס השכילה לתמרן בין שני הגושים הגדולים בכנסת, העבודה והליכוד. יכולתה לשמור על ניהול רצוף של משרדים החשובים לציבור בוחריה, כמו משרד הפנים ומשרד הדתות, העלה במידה רבה את כוחה הציבורי. גם למערכת החינוך שהיא מקיימת במסגרת עמותות היה חלק לא מבוטל בעליית כוחה.

ב-1993 נאלץ דרעי להתפטר מהממשלה, אך המשיך לשמור על כוחו, ולמעשה לנהל את ש"ס ואת המשרדים שקיבלה. רק לאחר הרשעתו של דרעי בדין, והתנאי שהציב ברק כי עליו להתפטר מראשות ש"ס על מנת לצרף את המפלגה לקואליציה, הוכתר אלי ישי כיורשו של דרעי בהנהגה.

לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001, הצטרפה ש"ס לממשלת הליכוד בראשון אריאל שרון, וקיבלה את תיקי העבודה והרווחה, הפנים, הבריאות והשר האחראי על ענייני ירושלים.

אלי ישי עם חברי המפלגה לאחר הבחירות לכנסת ה-16, 2003 (צילום: חיים צח)

מאז פרישתו של דרעי התחולל מאבק כוחות פנימי עז בין תומכי דרעי לתומכי ישי. מאבק זה לצד שינויים באקלים הפוליטי-חברתי בישראל הביאו לירידה בכוחה של המפלגה. בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכתה ש"ס ב-11 מנדטים בלבד. לראשונה בתולדותיה לא צורפה המפלגה לקואליציה ונותרה מחוץ לממשלתו של אריאל שרון. גם בכנסת זו היתה ש"ס המפלגה הדתית בעלת מספר המנדטים הגדול ביותר.

בבחירות לכנסת ה-17 (2006) זכתה המפלגה ב-12 מנדטים והיתה לסיעה השלישית בגודלה בכנסת. במאי 2006 חתמה ש"ס על הסכם שותפות קואליציוני עם מפלגת קדימה והיתה לשותפה בממשלה החדשה אותה הרכיב יו"ר קדימה, אהוד אולמרט.

בבחירות לכנסת ה-18, שנערכו בשנת 2009, זכתה המפלגה ל-11 מנדטים, ובכך הפכה למפלגה החמישית בגודלה בכנסת.