אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


שפן הסלעים
שפן הסלעים צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 דלק
 נמר
 רבייה
 שפנאים


תחומים קשורים
 זואולוגיה


 
 
 

שפן


Hyrax

תפוצה |  אורח חיים |  מזון |  חיזור ורבייה |  השפן והאדם

שפן, סוג ממשפחת השפניים. יונק קטן שאורך גופו כ-50 ס"מ. צבעו חום-אפור והוא חסר זנב. הראש מחודד בקצהו, הרגליים והאוזניים קצרות ובפרסותיו ציפורניים. תנועות הלעיסה שלו מתבצעות לצדדים כמו אצל מעלי הגירה. חושי הראייה והשמיעה שלו מפותחים מאוד. נפוץ מדרום אפריקה ועד ישראל וסוריה.

בישראל שכיח המין שפן הסלעים (Procavia capensis) המוזכר גם בספר תהילים (תהילים קד יח). בעל חיים צמחוני השוכן בסלעים. אורך גופו 50 ס"מ, משקל ממוצע 2-3 ק"ג (הזכרים גדולים במידה ניכרת מהנקבות). הגוף גלילי, האוזניים והרגליים קצרות. אין זנב חיצוני. הפרווה חומה-אפורה. חושי הראייה, השמיעה והמישוש מפותחים. חוש ריח מפותח המשמש למציאת שבילים, לתקשורת חברתית ולזיהוי מזון.

 


תפוצה
תפוצתו של שפן הסלעים חודרת צפונה יותר מכל התת-מינים האחרים בסדרה. הוא מצוי לאורך השבר הסורי-אפריקני, מדרום לבנון וסוריה ועד דרום סיני, בחצי האי ערב ודרומה עד דרום אפריקה. תפוצה בארץ: שפן הסלעים (Procavia capensis syriaca) חי באזורי מצוקים בכל הארץ. תוחלת החיים בשביה: עד 13 שנים. אויביהם הטבעיים בארץ: אוח, פרס, עיט נצי, עיט שחור,
דלק, נמר וללא ספק גם טורפים אחרים. באזורים היותר קרים של תפוצתם בארץ, כמו בהרי הגליל, חלה כנראה תמותה רבה בחורפים קרים. בימים של קור וגשם ממעטים השפנים לצאת למרעה, נחלשים מחוסר מזון ומתים לבסוף מרעב ומקור.

 


אורח חיים

שפני הסלעים משמיעים קול שריקה לאזהרה וקול חרחור בשעת קטטה והתגוננות. הגורים משמיעים קולות צפצוף כאשר הם קוראים לאמם, ובזמן היניקה ישמיעו מעין מלמול. האם משמיעה קול גרגור כ"הזמנה" ליניקה. השפן מצטיין בכושר טיפוס מעולה, חי במחילות סלע טבעיות ואינו חופר מחילות בעצמו. מספרן הגדול של החוליות בגבו (21 חוליות חזה ו-8 חוליות מותניים) מקנה לו גמישות רבה. שערות החישה שעל ראשו וגופו מאפשרות לו להתמצא אף בסדקים צרים וחשוכים. השפנים יכולים לקפוץ עד לגובה מטר, ובעת התקדמות במישור הם רצים במהירות האדם. השפן מטפס בסדק בין סלעים כאשר הוא נשען בארבע רגליו על הסלע בצד אחד של הסדק, ובגבו אל הצד השני. בסדקים רחבים הוא מטפס בפישוק רגליים, כשהרגליים נשענות על הסלע משני הצדדים. הודות למבנה רגליו הוא יכול לטפס אפילו על קירות אנכיים, כשהוא מנצל את הבליטות הקטנות ביותר לאחיזה. שפן נופל איננו נעצר מיד, אלא ממשיך לרוץ מטרים אחדים עד לבלימה.

 

שפן הסלעים פעיל בעיקר ביום. השפנים יוצאים ממחילותיהם עם זריחת החמה. בחורף הם מתחממים מקרני השמש במשך כשעה וחצי, רועים כשעתיים, נחים עד אחר הצהרים ואז יוצאים למרעה נוסף. בשעות הצהרים החמות של ימי הקיץ הם מסתתרים בצל או בנקיקי סלעים. בסיום פעילותם היומית, הם מתכנסים יחד לחבורה ונצמדים זה אל זה. על ידי ההצטופפות במחילותיהם יוצרים השפנים מיקרו-אקלים חם עוד יותר. היות וצריכת החמצן שלהם נמוכה יחסית, יכולים השפנים לחיות במחילות שתנועת האוויר בהן מוגבלת והצפיפות בהן רבה, במיוחד בחורף.

השפן הוא בעל חיים חברותי החי בעדרים המורכבים ממספר משפחות. בכל משפחה זכר בוגר, מספר זכרים צעירים יותר, נקבות וגורים. העדרים שוהים באזור אחד, אך לעיתים הם נודדים למרחקים של קילומטרים בודדים למקורות מזון או מים. נדידה כזו יכולה להיות מעגלית בתוך ואדי, כאשר העדר משלים סיבוב שלם במהלך של ימים או אפילו שבועות.

 


מזון
שפן הסלעים ניזון מצמחים ולעיתים מחרקים ולטאות. הוא מטפס על עצים לצורך השגת מזון ומגיע גם לענפים הדקים ביותר. בחורף ובאביב הוא מתקיים בעיקר ממרעה על פני הקרקע, ואילו בקיץ ובסתיו מזונו העיקרי הוא עלי עצים. כשמזדמנים לשפן מים, הוא שותה, אולם ברוב מושבות השפנים אין מים ובני המין מסתפקים בנוזלים שבמזון. בשעת התגוננות מבצע שפן הסלעים תנועות לעיסה בלא מזון בפיו, תנועה המשחיזה את השיניים החותכות אלו מול אלו – כנראה כמחוות איום לנשיכה. התנהגות זו מעוררת את הרושם כאילו השפן מעלה גרה. יש זואולוגים הטוענים שאכן מדובר בהעלאת גרה, אך הדבר לא הוכח.

 


חיזור ורבייה

הפעילות הקשורה ברבייה מתחילה בחודשי מרץ-אפריל, כאשר הזכרים הבוגרים יושבים להם על סלעים בולטים ופותחים ב"שירה" כדי להכריז בדרך זו על תחום המחיה שלהם ועל בעלותם על העדר. "שירה" זו מורכבת משורת קריאות צרחניות הנשמעות למרחקים. הזכרים עונים זה לזה, ולעיתים ניתן לשמוע את שירתם מכיוונים שונים. בקיץ מתחילים הזכרים הבוגרים להתקוטט ביניהם. מפגש בין שני זכרים מתחיל בדרך כלל בחשיפת שיניים הנעשית על ידי מתיחת השפתיים לאחור. בעת ביצוע חשיפה זו, יושב השפן גבוה על רגליו, בטנו מוגבהת וגופו מתוח. בשעת הקטטה מפנים הזכרים את גבם זה לזה והודפים אחד את השני באחוריהם תוך כדי ניסיון לנשוך את הראש והאחוריים של היריב. לעיתים ניתן למצוא זכרים שאוזניהם, פניהם וגבם נשוכים כתוצאה מקטטות אלו. רק זכרים מבוגרים רבים ביניהם. הם סובלניים לגבי זכרים שגילם עד 16 חודשים ואף עשויים לא להתערב כאשר זכרים צעירים כאלה מזדווגים.

 

היריבות בין הזכרים הולכת ומחריפה ככל שמתקרבת עונת ההזדווגות. לבסוף נשאר בכל משפחה רק זכר דומיננטי בוגר אחד, ובמקביל נוצרים עדרים של זכרים רווקים, חסרי משפחה. תהליך זה של הפרדת הזכרים הולך וגובר עד להזדווגות בחודשי יולי-אוגוסט. הנקבה יכולה לצאת מעדרו של זכר אחד ולהזדווג עם אחרים. בספטמבר חוזרים השפנים לפעילות רגילה, והזכרים נעשים סובלניים יותר לקראת החורף, כאשר הם חייבים להצטופף כדי לשמור על חום גופם.

משך ההריון – שבעה וחצי חודשים. ההמלטות חלות בחודש מרץ-אפריל. בשגר יש בממוצע 3 ולדות. משקלם בעת ההמלטה כ-200 גרם. הגורים מסוגלים ללכת ולטפס מיד עם צאתם מרחם אמם. עיניהם פקוחות והם מכוסי פרווה. בני 4-7 ימים הם מתחילים לאכול צמחים. לצעירים יש נטייה לטפס על גב אמם ולרכב עליה. ההנקה נמשכת עד 3 חודשים. משך היניקה כ-10 דקות בכל פעם. הצעירים מגיעים לבגרות מינית בגיל 16 חודשים, אולם הזכרים מגיעים לרבייה רק בגיל 3 וחצי שנים, שכן הזכרים הצעירים אינם מסוגלים לרכוש טריטוריה ו"הרמון" של נקבות. גיל פריונן של הנקבות – עד 9 שנים.

 


השפן והאדם
השפן והאדם: עם התרבות השפנים בארץ, הודות להגנה עליהם מפני ציד מחד, והשמדת אויביהם הטבעיים מאידך, הם החלו לגרום נזקים בשטחי חקלאות הקרובים למקום מגוריהם. כאשר סוקלו בגליל שטחים למטעים, ואבנים וסלעים שפונו משטחים אלה נערמו לסוללות גדולות – נוצר בהן מחסה אידיאלי לשפנים. השפנים אכן פשטו בסוללות אלו והסבו נזק רב לעצים הסמוכים להן. ניתן להגן בהצלחה על המטעים מפני השפנים, באמצעות גדר חשמלית. במספר מקומות התרגלו השפנים לקרבת האדם וניתן לצפות בהם ממרחק קטן.

גידול בשביה: היות ששפנים מותאמים לחיים בחללם המצומצם של נקיקי סלעים, הם מסתגלים בנקל לשביה, ואפילו לחיים בכלובים קטנים. חשוב לתת להם מחבוא מתאים – ארגזים או מתקנים אחרים בעלי פתח קטן, מבודדים היטב מפני קור. כמו-כן חשוב להחזיקם בהרכב חברתי נכון: בזוגות, או במשפחות המונות רק זכר בוגר אחד, נקבות אחדות וצעירים. הזנתם פשוטה: הם אוכלים ירק, חציר, ענפי עצים נושאי עלים וכו'. אין להאכילם בלחם או במזון מבושל או קמחי, שכן מזון כזה גורם להם לעששת. שפנים שגודלו בידי האדם מגיל רך, מתרגלים היטב לבני האדם הודות לדחף החברותי שלהם ואף נקשרים לאנשים המוכרים להם. הרגלם להטיל הפרשות במקום קבוע, מקל את גידולם בבית.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as30-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©