משה שרת

משה שרת נולד בחרסון, באוקראינה, בשם משה שרתוק. ב- 1906 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. לאחר עלייתה ארצה התיישבה המשפחה בכפר הערבי עין סיניה, שם למד שרת את השפה הערבית. ב-1908 עקרה המשפחה ליפו והיתה לאחת המשפחות המייסדות של "אחוזת בית" (לימים תל אביב).

שרת נמנה עם בוגרי המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה". ב-1913, עם סיום לימודי התיכון עבר ללמוד משפטים בקושטא, טורקיה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האימפריה העות'מאנית והגיע לדרגת סג"מ. בין השאר ושימש כמתורגמן במסגרת הכוחות בארץ ישראל. בתום המלחמה הצטרף לתנועת "אחדות העבודה" ולמן 1920 פעל מטעמה בהנהלה הציונית בלונדון. במקביל סיים לימודי כלכלה בהצטיינות.

עם שובו לארץ ישראל פנה לעיתונות והיה סגן העורך בעיתון "דבר". ב-1931 התמנה למזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולאחר רצח חיים ארלוזורוב (1933) נבחר במקומו לראש המחלקה; שימש בתפקידו זה עד קום המדינה. במסגרת תפקיד זה הקים למעשה את שירות החוץ.

שרת ניהל את המגעים מול הנציב הבריטי בארץ ישראל וממשלתו וגיבש את עמדות הסוכנות מול הצעות הפתרון לבעיית ארץ ישראל שגובשו על ידי מקורות שונים בעולם. למרות מעמדו נעצר על ידי הבריטים במהלך "השבת השחורה".

לצד מאמציו בתחום מדיניות החוץ, יזם שרת את הקמת הנוטרות, נמנה עם מקימי החטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה ותמך בתוכנית החלוקה. היה בין החותמים על מגילת העצמאות ולאחר קום המדינה התמנה שר החוץ וכיהן בתפקידו זה עד 1956.

משה שרת (יושב מימין) לוחץ את ידה של גולדה מאיר בטקס החתימה על מגילת העצמאות (צילום: לע"מ)

ב-1954, לאחר פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה, התמנה שרת כמחליפו וכיהן בתפקיד זה כשנתיים (עד נובמבר 1955). לאחר שובו של בן-גוריון משדה-בוקר ובחירתו לראשות הממשלה, חזר לכהן כשר החוץ.

בעוד שרת נטה לתמוך בקו מאופק ומתון מול מדינות ערב העדיף בן-גוריון פעולות צבאיות. חילוקי הדעות בין השניים הלכו והחריפו עד שבן-גוריון הודיע כי יתפטר מתפקידו אם ימשיך שרת לכהן כשר החוץ. בלחץ ראשי המפלגה התפטר שרת מהמשרד. לאחר סילוקו מהממשלה, הוסיף להיות חבר כנסת ובמקביל ניהל את "עם עובד", הוצאת הספרים של ההסתדרות הכללית ושימש כיו"ר הנהלת בית ברל.

ב-1960 נבחר שרת ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, תפקיד שמילא עד מותו. שרת שלט בשמונה שפות, נודע בהשכלתו הרחבה ואהבתו לשפה העברית. רבים רואים בו כמייסד הזרם המתון בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.  

לעמוד הפרויקט – לחצו כאן