תל אביב-יפו

תל אביב ממבט על (צילום: איי פי)

תל אביב היא העיר העברית הראשונה שהוקמה בארץ-ישראל בעת החדשה. ראשיתה בחידוש היישוב היהודי ביפו, בשנות ה-20 של המאה ה-19, כאשר סניור ישעיהו אג'ימן, יהודי מקושטא, הקים אז ביפו ח'אן ובית כנסת.

ב-1838 הגיעו ליפו יהודים מצפון אפריקה - סוחרים ובעלי מלאכה שהעדיפו להתפרנס מיגיע כפיהם ובלבד שלא להיות תלויים בחסדי ה"חלוקה" בירושלים. ב-1839 היו ביפו 122 יהודים, ובאמצע המאה ה-19 כבר גדל מספרם ל-400 (מתוך כ-5000 תושבים). באותה תקופה ניסו להתיישב בעיר גם זרים (אמריקאים מפילדלפיה, אמריקאים חברי "כנסיית המשיח", גרמנים טמפלרים ומיסיונרים בריטים), אך רוב ניסיונות אלו נכשלו.

בניין במושבה הטמפלרית שרונה, כיום הקריה בתל אביב (צילום: עומר הכהן)

ב-1879 חל מפנה ביפו, כאשר הוחל בהריסת חומותיה (עד 1888 החומות נהרסו כליל), והחלה בנייתה של העיר החדשה.

העיר החדשה התפתחה במהירות, בעיקר בעקבות שגשוג ענף הפרדסנות. יפו הפכה למרכז גידול ההדרים בארץ ישראל והשם "תפוזי יפו" הפך לסמל מסחרי לתפוזי הארץ כולה. ב-1887 מנתה העיר כ-17 אלף תושבים, וב-1892 נחנכה מסילת הברזל הראשונה בארץ, מיפו לירושלים, שהגבירה את תנועת הצליינים והתיירים לעיר.

גם ההתיישבות היהודית בעיר גדלה בשנים אלה. בימי העלייה הראשונה (מ-1882) הגיע מספר היהודים בה לכ-6,000, והונחו היסודות למוסדות הציוניים הראשונים, לחינוך העברי ולתעשייה היהודית של היישוב החדש.

באמצע שנות ה-80 ייסדו האחים שמעון ואליעזר רוקח, אנשי ירושלים, שתי אגודות צדקה כדי להקל על מצוקתם של העולים החדשים; אחת מהן, "עזרת ישראל", סייעה בהקמת השכונה היהודית הראשונה ביפו, נווה צדק (ב-1887). השכונה היהודית השנייה, נווה שלום, נוסדה ב-1890 ובתוך שנים מועטות, בעיצומה של העלייה השנייה, נוספו השכונות מחנה יוסף, כרם התימנים, אוהל משה ועוד.

ב-1908 כבר הגיע מספר היהודים ביפו ל-8,000 נפש (מתוך 40 אלף תושבים), ונוסדה אגודת "אחוזת בית" (במקום אגודת "בוני בתים") שהציבה לה למטרה להקים שכונת גנים חדשה מצפון-מזרח ליפו.

ב-14 באפריל 1909 נערכה הגרלת המגרשים בין חברי האגודה. ב-30 במאי 1909 הונחה אבן הפינה לבית המגורים הראשון. בתוך שנה הותוו רחובותיה הראשיים של השכונה החדשה - "אחוזת בית" (הרצל, אחד העם, יהודה הלוי ולילינבלום), הוקמו 60 הבתים הראשונים והונחה אבן הפינה לגימנסיה "הרצליה".

ב-21 במאי 1910 הוכתרה השכונה החדשה בשם "תל אביב". היה זה השם העברי שנתן נחום סוקולוב לרומן האוטופי של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד" (ארץ ישנה-חדשה), המתאר מדינת מופת מבחינה חברתית, טכנולוגית וחקלאית.

הגימנסיה העברית הרצליה, 1920 (באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)

סוקולוב, שתירגם את הספר, הסתמך על השם תל אביב, הנזכר במקרא כשמו של יישוב בבבל: "ואבוא אל הגולה תל אביב היושבים אל נהר כבר ואשר המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם" (יחזקאל ג' טו).

חלוצי העלייה השנייה בדיונות החול של תל אביב, 1910 (צילום: לע"מ)

השכונה התפתחה במהירות כבר בשנותיה הראשונות. עד מלחמת העולם הראשונה נוספו לצד מערב הרחובות נחלת בנימין ומרכז בעלי המלאכה, ולצד צפון נוספו הרחובות "חברה חדשה" (לימים, אלנבי) וגאולה (רחוב שהרחיב את היישוב עד לשפת הים). בתל אביב ישבו אז יותר מ-2,000 יהודים, ומספר הבתים בה עמד על כ-200, רובם בני קומה אחת.

בסוף מרץ 1917 גורשו היהודים מתל אביב ומיפו, בפקודת השלטונות הטורקיים. המעטים שנשארו בתל אביב התארגנו לשמירה על רכוש הנפקדים. ב-16 בנובמבר באותה שנה נכנסו הכוחות הבריטיים לאזור (תקופת המנדט הבריטי), והמגורשים שבו לתל אביב.

ב-1921 התקיפו ערביי יפו את תושביה היהודים ורצחו עשרות (מאורעות הדמים), בהם גם הסופר יוסף חיים ברנר. בעקבות המאורעות הופרדה תל אביב מיפו, וב-11 במאי באותה שנה הוענק לה מעמד של מועצה עירונית, כולל הזכות להפעיל כוח משטרה מקומי. כעבור שנה סופחו לתל אביב שש שכונות יהודיות ביפו, ומספר תושביה גדל ל-15 אלף.

תל אביב בשנת 1920 (צילום: לע"מ)

ב-1924 החלה העלייה הרביעית, בעיקר מפולין, ובתוך שנה גדלה אוכלוסיית תל אביב ל-34 אלף נפש. הבנייה התנהלה בקצב מהיר: בדרום נוספו שכונות חדשות (צ'לנוב, שפירא ונווה שאנן) ובצפון נוסדו מוסדות תרבות (תיאטרון "הבימה", האופרה הארץ-ישראלית והתיאטרון הסאטירי "הקומקום"). כמו כן החלו להיבנות בתים ראשונים בני שלוש קומות, והתפתח מרכז מסחרי לאורך הרחובות הראשיים. במזרח ובדרום-מזרח, עדיין השתרעו כפרים ערביים ושטחי פרדסים וכיוון ההתפתחות היה לאורך שפת הים צפונה, ברצועה של חמישה ק"מ ויותר, שרוחבה לא היה אלא כמה מאות מטרים.

העלייה החמישית, שהחלה ב-1933 ועליה נמנו יוצאי גרמניה ומרכז אירופה, הגדילה את אוכלוסיית העיר ל-120 אלף נפש, והעשירה אותה בידע מינהלי וטכני. הסכם ה"העברה", שאיפשר לעולים אלה להעביר חלק מרכושם ארצה, נתן דחיפה גדולה לפיתוח התעשייה הגדולה בעיר. ב-12 במאי 1934 הוענק לתל אביב מעמד של עיר, ועד מהרה נעשתה למוקד חיי הכלכלה, הכספים, התרבות והחיים המדיניים ביישוב. 
 

עולים חדשים בביקורת דרכונים בנמל תל אביב, 1938 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

בין השנים 1936 - 1939 שוב ידעה העיר מאורעות דמים, כאשר הערבים תקפו את פרוורי תל אביב. אולם במקביל נכנס גורם נוסף שתרם דווקא להתפתחות העיר: עקב שביתת הפועלים הערבים בנמל יפו, הוקם ב-1936 נמל תל אביב. הנמל היה קטן ולא משוכלל - אוניות לא יכלו לעגון בו, ובדומה לנמל יפו, גם כאן היה צריך להעביר את הסחורות והנוסעים בסירות - אבל מעתה לא היתה תל אביב תלויה ביפו בכל הקשור ליבוא ולתנועת נוסעים בדרך הים. ב-1939 כבר חיו בעיר 160 אלף נפש, יותר משליש מהאוכלוסייה היהודית בארץ כולה.

בתי היהודים בפרוורי תל אביב שנהרסו ע"י ערבים מיפו בפרוץ הפרעות, 1936 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

מלחמת העולם השנייה אמנם שיתקה את פעולות הבנייה בעיר, אבל העצימה את התעשייה בה, בעקבות הייצור המלחמתי ההולך וגובר. ב-1943 הכפיל הנציב העליון את שטחה העירוני של תל אביב, וכלל בה את שארית השכונות היהודיות ביפו ושטחים נרחבים מצפונה. העיר השתתפה במאבק נגד שלטונות המנדט הבריטי, ואוניות המעפילים "פאריטה" ו"טייגר היל" עגנו בחופה.

ב-1947 היו בתל אביב 220 אלף תושבים. על-פי החלטת החלוקה של האו"ם נועדה יפו, שכנתה, להיות אזור חופשי בין המדינה היהודית למדינה הערבית, אולם בסוף 1947 היא שימשה בעיקר כבסיס של כוחות ערבים בלתי סדירים, אשר תקפו את תל אביב לאורך גבולותיה הדרומיים והמזרחיים.

ב-25 באפריל 1948 פתח גדוד של אצ"ל בהתקפה על צפון יפו, במטרה לכבוש את שכונת מנשיה המבוצרת. ההתקפה לוותה בהפגזה כבדה, שהביאה לבריחה המונית של האוכלוסייה הערבית האזרחית מתחומי העיר. 
 

בתי מגורים שניזוקו מהפצצות אוויר מצריות במלחמת העצמאות, 1948 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

ב-28 באפריל הגיע כוח של אצ"ל לים וניתק את מנשיה. בלילה החלו כוחות ה"הגנה" במבצע "חמץ" לכיתורה של יפו. ב-1 במאי כותרה העיר, ובימים הבאים נטשו אותה כמעט כל תושביה הערבים. (רק 4,000 ערבים, מתוך 100 אלף תושבים נשארו בעיר)

ב-13 במאי חתמו נכבדי יפו על הסכם כניעה, ולמחרת נכנסו כוחות ה"הגנה" והאצ"ל ליפו והשתלטו עליה. באותו יום - ה' באייר תש"ח - הוכרז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל. באותה עת היתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך שימשה תל אביב בירת המדינה, ובה ישבו הממשלה והכנסת (רק ב-1950 הוכרזה ירושלים כבירת ישראל).

ב-15 במאי 1948 הותקף "שדה דב" שבצפון תל אביב מן האוויר. היה זה מהלך הפתיחה של פלישת צבאות ערב למדינת ישראל הטרייה. לאחר מכן הופצצה העיר מספר פעמים וכמה עשרות מתושביה נהרגו. ב-4 ביוני ניסתה שייטת מצרית להגיע לחוף תל אביב, אך נהדפה.

סגור שליחה לחבר  כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא  הקלידו את הקוד המוצג תמונה חדשה הסרטון נשלח לחברך סגור הטמעת הסרטון באתר שלך  קוד להטמעה: <object width='400' height='300' type='application/x-shockwave-flash' data='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'><param name='movie' value='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;rtmp://cp100692.edgefcs.net/ondemand/hd/upl/511/036.flv&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;rtmp&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;rtmp&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.rtmp-3.2.3.swf&quot;},&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.akamai-3.2.0.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.controls-3.2.5.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:{&quot;enabled&quot;:false},&quot;zIndex&quot;:1},&quot;hiro&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/Flowplayer_Hiro_Ynet_2_9_0_13810.swf&quot;,&quot;site_id&quot;:&quot;27&quot;,&quot;flavor&quot;:&quot;YNET&quot;,&quot;AllowRegScreen&quot;:true,&quot;zIndex&quot;:2}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

רחובות תל אביב, 1948. מתוך "אני הייתי שם בצבע", סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין. באדיבות ארכיון מונוסון

מסוף 1948 התמלאה יפו בעשרות אלפי יהודים, עולים חדשים, שקיבלו לידיהם את בתי הערבים הנטושים באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. במאי 1949 סופח לתל אביב חלקה הצפוני של יפו, וב-24 באפריל 1950 הוכרז רשמית על סיפוחה של יפו לתל אביב. מספר התושבים בעיר המאוחדת תל אביב-יפו עמד אז על 335 אלף איש.

יפו העתיקה שוחזרה בחלקה, ו"השטח הגדול" שבקרבת שפת הים, אשר היה עד אז אזור מצוקה, הפך במשך הזמן לרובע אמנים, גלריות ובידור, ואתריו ההיסטוריים הפכו למוקד משיכה תיירותי. ב-1966, עם פתיחת נמל אשדוד, חדלו נמלי יפו ותל אביב לשמש כנמלי מסחר, והפכו לנמלי דייגים ולאזורי בילוי.

סירות דייגים בנמל יפו (צילום: מיכאל קרמר)

בתחילת שנות ה-60 הוקמו הבתים הרב-קומתיים הראשונים בלב העיר, וחיי המסחר והחברה החלו לנוע לכיוון צפון וצפון-מזרח, מרחובות בן יהודה ודיזנגוף, לעבר רחוב אבן גבירול. רחוב הירקון, שעל שפת הים, היה למוקד תיירותי מרכזי. עד מלחמת ששת הימים ב-1967, היתה תל אביב הגדולה בערי ישראל, אך לאחר המלחמה גדל מספרם של תושבי ירושלים ואילו אוכלוסיית תל אביב קפאה על שמריה ואף פחתה.

שכונת נוה צדק (צילום: דודו בכר)

היו לכך כמה סיבות: בשל יוקר הדיור עקרו רבים מהצעירים ליישובי הסביבה (רמת השרון, הרצליה וכו'), בעיר עצמה לא נותר מקום לבניית בתי מגורים חדשים אלא רק בצפונה, וחלק מבנייני המגורים הישנים נהרסו ובמקומם נבנו מגדלי משרדים. כדי להילחם במחסור הדיור בעיר, החלו בשנות ה-90 להוסיף קומות למבנים קיימים.

אף על פי שתל אביב של תחילת שנות ה-2000 אינה העיר הגדולה ביותר בארץ, היא נשארה המרכז הכלכלי של המדינה. מפעלי התעשייה שהיו בה אמנם הועתקו למקומות אחרים, אך היא נותרה מרכז המסחר והעסקים, ובה נמצאים המוסדות המרכזיים של רוב ענפי המסחר והכספים, כולל ההנהלות הראשיות של הבנקים והבורסה לניירות ערך. כמו כן נמצאות בתל

	מבנים ראשונים בתל אביב ליד הנמל (צילום רפרודוקציה: חיים הורנשטיין)

אביב רוב השגרירויות הזרות והנציגויות הדיפלומטיות. מדי יום נכנסים לעיר יותר ממיליון איש העובדים בתחומה.

העיר היא אף מרכז התרבות של ישראל: יש בה תזמורות אחדות, ובראשן התזמורת הפילהרמונית והתזמורת הקאמרית, וכן פועלים בתחומה האופרה הישראלית, שני תיאטראות גדולים, "הבימה ו"הקאמרי", עשרות להקות תיאטרון קטנות, מוזיאונים לאמנות ולנושאים אחרים, האוניברסיטה הגדולה בארץ (אוניברסיטת תל-אביב), המערכות של רוב העיתונים היומיים וכתבי העת, רוב הוצאות הספרים ועוד.

המטרופולין

תל אביב משמשת מרכז לערים וליישובים שסביבה, ויחד הם יוצרים רצף עירוני גדול. אגד הערים תל אביב, המשתרע בגוש דן ואף חורג ממנו, התגבש בין השנים 1948 - 1978, והוא כולל 39 יישובים: בטבעת הפנימית שבעה יישובים (בהם הערים בני ברק, בת ים, גבעתים, חולון ורמת גן), בטבעת התיכונה 20 יישובים (בהם הערים אור יהודה, הרצליה, יהוד, פתח תקווה, קרית אונו, ראשון לציון, רמת השרון ורעננה), ובטבעת החיצונית 12 יישובים (בהם הוד השרון, כפר סבא, לוד, נס ציונה, ראש העין, רחובות ורמלה).

כעיר גדולה, משופעת תל אביב באתרים היסטוריים וכן באתרי תרבות ונופש. בין הבולטים שבהם:

בית התנ"ך - בשדרות רוטשילד 16. היה ביתו של ראש העירייה הראשון מאיר דיזנגוף, ויותר מאוחר הפך למוזיאון תל אביב לאמנות. ב-14 במאי 1948 התכנסו כאן חברי מועצת העם ונציגי התנועה הציונית והכריזו על הקמתה של מדינת ישראל. כיום הבניין משמש כמוזיאון התנ"ך.

בית ביאליק - ברחוב ביאליק 22. ביתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שנבנה ב-1925. המשורר נפטר ב-1934 וב-1937 נפתח ביתו לקהל הרחב כמוזיאון.

בית הקברות הישן - ברחוב טרומפלדור. ראשיתו ב-1903, בשנה בה פרצה מגיפת כולרה ביפו, שבעקבותיה נאסרה קבורת מתים בבית הקברות שם. כאן נמצאים קבריהם של מייסדי העיר, מנהיגים ציוניים וסופרים, בהם דיזנגוף, אחד העם, ביאליק, שאול טשרנחובסקי ועוד.

בית הכנסת הגדול - ברחוב אלנבי 110. אבן הפינה הונחה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, וב-1926 הוקמה על הגג כיפה. הבניין שופץ ב-1975.

בית "הבימה" - בשדרות תרס"ט. בית התיאטרון הלאומי "הבימה", שנוסד ב-1918 במוסקווה. בנייתו החלה ב-1935, והוא נחנך כעבור 10 שנים. בשנות ה-60 הוא שופץ וחזיתו נבנתה מזכוכית. שיפוץ נוסף עבר המבנה ב-2009.

	גלריית מבנים בסגנון הבאוהאוס בת"א: בניין בשדרות רוטשילד (צילום: איי פי)

בניינים מיוחדים אחרים - האדריכלות בתל אביב מזוהה עם סגנון הבאוהאוס ועם הסגנון הבינלאומי.

מבנים ארכיטקטונים בעלי עניין אפשר למצוא בכל רחבי העיר. בין הבולטים שבהם: בית הפגודה שבכיכר המלך אלברט, בית הדקל שברחוב נחלת בנימין 8, בית שפירא שבסמטה פלונית ועוד רבים אחרים.

מוזיאונים - בין המוזיאונים הבולטים בעיר: מוזיאון תל אביב לאמנות, בית התפוצות (המציג את תולדות עם ישראל בתפוצות), קרית המוזיאונים (מוזיאון הארץ), ובה מוזיאונים לנושאים שונים כמו אתנוגרפיה ופולקלור, מדע וטכנולוגיה, מטבעות וכיו"צ.

 הסרטון באדיבות ארכיון מונוסון

לעמוד - לחצו כאן.

תהלוכת פורים בתל-אביב (1912) - בחודש אדר תרע"ב (1912) יצאה מה"גמנסיה העברית - יפו" שיירת תלמידים לבושה בתחפושות תנ"כיות, שירים וריקודים. מדור "ביתמונה" באתר ynet. 

לגלריה במלואה - לחצו כאן.