 |  | אסתר רזיאל נאור צילום: לע"מ
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | אסתר רזיאל-נאור
Esther Raziel-Naor
ציטוטים
אסתר רזיאל-נאור (1911 - 2002), חברת כנסת לשעבר מטעם תנועת חרות,
פעילת אצ"ל
ואחותו של דוד רזיאל,
אחד ממפקדי האצ"ל.
אסתר רזיאל נאור לצד מנחם בגין (צלם: פריץ כהן, מתוך אתר לע"מ)
רזיאל-נאור נולדה בווילנה בבית דובר עברית, הוריה מרדכי ובלומה רזיאל (רונסון). ב-1914 עלתה משפחתה לארץ ישראל ואביה שימש מורה לתנ"ך, לתלמוד ולעברית בבית הספר תחכמוני בתל אביב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה
הגלה השלטון העות'מאני את
בני המשפחה מא"י, כחלק ממהלך להגליית תושבים בעלי אזרחות רוסית. לאחר שמונה שנים שבה המשפחה לא"י. בית רזיאל היה דתי-לאומי, והזרם הרוויזיוניסטי היה
הזרם האדיאולוגי המועדף בבית.
בשנת 1932 הצטרפה אסתר רזיאל-נאור לתנועת בית"ר ,
ובה אירגנה את "התאים הלאומיים". למדה הוראה בבית-המדרש למורות על שם לוינסקי בת"א. בסיום לימודיה עברה בשנת 1935 לירושלים, ושם חלקה דירה עם אחיה. בירושלים לימדה רזיאל-נאור בבית הספר היסודי תלפיות, ואולם פוטרה משום שענדה סיכת בית"ר (באותה תקופה התקיים עימות בין התנועה הרווזיוניסטית להנהגת היישוב הציוני בא"י).
בפרוץ המרד הערבי הגדול
בשנת 1936 הצטרפה למחתרת אצ"ל בעקבות אחיה. לאחר שהוכשרה בקורס עזרה ראשונה, הדריכה את בנות האירגון בתחום, ובה בעת השתתפה בפעולות המחתרת. הפעולה הראשונה שהשתתפה בה, באה כתגובה לזריקת רימון מרכבת לרחוב הרצל בת"א. באירוע נהרג ילד קטן ומספר אנשים נפגעו. אף על פי שהנהגת הישוב דגלה בהבלגה, דבק האצ"ל במדיניות התגובה לפעולות ערביות. מספר מחברי האירגון וביניהם רזיאל-נאור התמקמו ליד גשר שלוש שדרכו עוברת הרכבת מתל אביב ליפו, ירו וזרקו רימוני יד לעבר הרכבת.
בשנת 1939 הושקה תחנת הרדיו של האצ"ל, "קול ציון הלוחמת", ורזיאל-נאור שמשה כקריינית בשידוריה. ב-1941 נהרג אחיה דוד בעירק, במסגרת משימת מודיעין בשירות בריטניה.
שידורי התחנה נערכו בבתים פרטיים למשך 10 דקות כדי למנוע מהמשטרה הבריטית לאתר את מקום השידור. במרס 1944 נתגלה בביתה של רזיאל נאור משדר, והיא הובאה לבית הסוהר לנשים בבית לחם כשהיא בהריון. בעלה, יהודה נאור, נשלח לבית הסוהר בעכו, ואחרי כן הוגלה לאפריקה, ושם שהה 4 שנים עד קום המדינה. שני ילדיהם הקטנים של הזוג, דוד ואריה, נשארו בחסות הוריה של נאור-רזיאל. לאחר שבעה חודשי מאסר שוחררה למאסר בית וילדה את בתה אפרת.
לאחר קום המדינה הצטרפה רזיאל-נאור לתנועת החרות והייתה נציגת התנועה בכנסת למשך
25 שנים. בתקופת כהונתה מהכנסת הראשונה עד לשביעית כיהנה בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. בנה אריה נאור היה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין
ובפרישתו עסק במחקרים היסטוריים מדיניים.
אסתר רזיאל-נאור נפטרה ב-11 בנובמבר 2002.
| ציטוטים |  | |
- "על שטחים אלו נפלו חלל טובי בנינו במלחמת ששת הימים ועליהם נהרגו חברי המחתרת לפני הקמת המדינה" (ח"כ אסתר רזיאל-נאור, מדבריה בכנסת בעד נגד נסיגה ובעד יישוב השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, נובמבר 1967).
- "אותו בוקר ניסה מוכר ירקות ערבי לחצות את מעבר פסי הרכבת. קהל זועם שהתאסף סביבו הִכה אותו מכות קשות. הערבי, שהיה כולו זב דם הובא לתחנה שבה שרתתי. איש מהעובדים, הן הרופאים והן האחיות, לא ניגשו לפצוע על-מנת לטפל בו. משראיתי זאת ניגשתי לפצוע והגשתי לו את הטיפול הדרוש לפי מיטב ידיעותיי, שרכשתי עד אז בקורס לעזרה ראשונה... לשאלת חבריי עניתי, שאויב פצוע הוא קודם כל אדם, ויש להתייחס אליו כאל אדם. אולם המיוחד בכל הפרשה הזאת היה שדווקא אדם שחזר זה עתה מפעולת תגמול נגד הערבים טיפל בפצוע, בה בשעה שאחרים נמנעו מלעשות זאת" (אסתר רזיאל-נאור מספרת על העבודה בבית החולים ביום שבו השתתפה בפעולת התגמול הראשונה).
- "צורפתי לפלוגה של בנות ועסקנו באימונים. בלילות היינו נפגשות באחת הכיתות בבית-הספר "למל". הכניסה למקום הורשתה רק לאלה שהשתמשו בסיסמה. בחדר, שחלונותיו היו מואפלים, דלק נר אחד בלבד ולאורו למדנו את תורת האקדחים. לפעולות היינו מופיעות בתלבושת ספורט מיוחדת ובנעלי ספורט. בשבתות עסקנו בתרגילי סדר על מגרש "מכבי" בירושלים" (אסתר רזיאל-נאור על הצטרפותה לאצ"ל).
- "אולי הנשים אינן מיוצגות מספיק בכנסת וברשויות המקומיות, אך הן פשוט אינן פעילות מספיק בכל השטחים. לא ברור לי מדוע תחמו הנשים לעצמן תחומי פעילות מוגדרים למען שיווי זכויות האישה ובטיפול בבעיות סוציאליות. אני יודעת כי יש ערך עצום לכל מוסד שמקימים ולכל נפש שמצילים, אך הנשים לא היו צריכות להגביל עצמן לשטחים אלה בלבד" (אסתר רזיאל-נאור, על מעמד האישה, 1965).
- "רבות התלונות על התנהגות המשטרה בפיזור הפגנות, ואחת היא מי המפגינים ועל איזה רקע: אם אלה מובטלים באשדוד, ואם אלה סטודנטים שהפגינו נגד ביקורו של אדנואר בשטח האוניברסיטה. בכל מקרה שיטת המשטרה היא – הקדמת מכה לכל תרופה." (ח"כ אסתר רזיאל-נאור על אלימות משטרתית כלפי אזרחים מפגינים בדיון עם שר המשטרה, 1966).
- "יש לתת לאישה יותר חינוך פוליטי-מדיני (לא פוליטי מפלגתי), להדגיש שהאישה היא ככל אדם ואזרח במדינה, שכל בעיה חייבת לעניין אותה. שהאישה תדע כי יש בכוחה לתרום מבחינה שכלית לכל שטח ועיסוק ציבורי" (ח"כ אסתר רזיאל-נאור בראיון לידיעות אחרונות על מעמד האישה 1965).
- "האם אתה ממונה גם על התרגשויות?" (ח"כ אסתר ורזיאל-נאור בתגובה לשאלתו של ח"כ דוד הכהן במהלך דיון בכנסת- "מה את כל כך מתרגשת?" 1967).
- "צר לי שקולם של הסטודנטים איננו נשמע בעקרונות אחרים. חבל מאוד. הפגנה של 28 אלף סטודנטים, למשל, למען שינוי מצבם של יהודי ברית המועצות, או נגד החייאת הנאצים, או נגד החלטות באו"ם – חבל מאוד שלא מגייסים את הציבור הגדול והתוסס הזה למטרות כאלה" (ח"כ אסתר רזיאל-נאור בתגובה לשביתת סטודנטים, 1966).
-
"השיעורים בטלביזיה גוזלים זמן יקר ואינם נותנים את הפיצוי הדרוש... גם אם לא יצליח הנסיון של הטלביזיה הלימודית, לא יפסיקו אותה ויילכו בדרכי "קול ישראל" עם הגל הקל, והעיקר – הטלביזיה הלימודית תביא בעקבותיה את הטלביזיה הכללית, ואז יטען הפועל, מה שווה משכורתי, אם ידי משגת לקנות מכשיר טלביזיה?" (אסתר רזיאל-נאור בדיון לגבי הפעלת הטלוויזיה החינוכית, 1963).
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
