תמר

מטע תמרים (צילום: ג'ו קוט)

התמר המצוי הוא עץ בעל גזע יחיד, בלתי מסתעף, שגובהו עשוי להגיע עד לעשרים מטרים. סיבי הגזע הם צרורות של צינורות הובלה. בראש הגזע אמיר או "כתר" של עלים גדולים, מנוצים המכונים "כפות תמרים". אורך העלים הוא עד שלושה מטרים ואורך חייו בין שנתיים לארבע שנים. במותו הוא מתייבש ומתכופף כלפי מטה. העלעלים הסמוכים לגזע קצרים, חדים ונוקשים. העלה הצעיר, שהעלעלים בו צמודים לציר העלה, הוא הלולב, אחד מארבעת המינים שבחג הסוכות מברכים על נטילתם.

עץ התמר הוא דו-ביתי (ישנם עצי זכר ועצי נקבה). בתקופת האביב מתפתחות בין העלים תפרחות. בעצי הזכר מתפתחת תפרחת אבקנית ובעצי הנקבה מתפתחת תפרחת עליינית. הפרי גדל כמובן, רק על עצי הנקבה. מסיבה זו, מטע תרבותי מורכב ברובו מעצי נקבה הנותנים פרי וממספר מועט בלבד של עצי זכר אשר תפקידם לאפשר את תהליך ההאבקה.

ההאבקה במטע נעשית באורח מלאכותי, בידי האדם, באבקה טרייה או באבקה מהשנה הקודמת אשר כוח החיות שלה נשמר. מן התפרחות המופרות מתפתחים אשכולות הפרי. משקלו של אשכול כזה יכול להגיע עד לעשרים ק"ג ולכן הוא זקוק לקשירה או תמיכה, כדי שלא יישבר. ההבשלה מתרחשת בחודשים ספטמבר-אוקטובר. הגדיד (איסוף הפרי) נעשה עוד בטרם ההבשלה, והפירות מובחלים באורח מלאכותי. מבחינים בשלושה זנים של תמר: תמר "יבש" שפירותיו ניתנים לשמירה במשך זמן ארוך, תמר "לח" ותמר "לח למחצה". דרך הטיפול תלויה באופי הזן.

עץ תמר ופירותיו (צילום: מארק נימן, לע"מ)

הדרך הטובה ביותר לריבוי עצי תמר היא מחוטרים המתפתחים ליד הגזע של עצי נקבה טובים (כך שפריים יהיה זהה לזה של עץ האם). סביב החוטר בונים ארגז וממלאים אותו בכבול. לאחר שהחוטר מכה לתוכו שורשים, מפרידים אותו מן האם ומעבירים אותו למשתלה או למטע.

פרי התמר הוא פרי ענבה (פרי שבמבנהו משתתפות רקמות נוספות לשחלה), בעל קליפה קרומית וציפה עסיסית. הזרע מוארך ובעל חריץ לאורכו. חומר התשמורת בו הוא רב-סוכר המצוי בדופנות התאים.

לפרויקט - לחצו כאן.