תנין

תנינים בסין הנמצאים בסכנת הכחדה (צילום: איי אף פי)

התנין ניזון מדגים, יונקים ומעופות השוחים במים. מספר מינים עשויים לטרוף אדם כך למשל תנין היאור אחראי למותם של בני אדם רבים לאורך נהרות באפריקה. תוחלת החיים של התנין בטבע נעה בין חמישים למאה שנה. לשיא בגרותו הוא מגיע בגיל ארבעים ובגיל חמישים מתחיל תהליך ההזדקנות.

את רוב זמנו מבלה התנין במים רובץ או שוחה בהם בעזרת תנועות חזקות בזנבו הארוך. בעת השחיה כמעט כל גופו של התנין שקוע במים למעט עיניו, נחיריו הבולטים וקטע קצר מגבו. נחיריו נסתמים כאשר הוא צולל מתחת לפני המים; בגרונו ישנה אונה שרירית המונעת מן המים לחדור לגרון. בדומה לאריות ים גם התנין בולע אבנים במהלך צלילה מתחת לפני המים על מנת להגדיל את משקלו הסגולי. הזנב משמש את התנין גם לשם השגת מזון ובעזרתו הוא מושך את טרפו מן המים הרדודים והגדה אל המים העמוקים ומטביעו. בעזרת שרירי לסת מפותחים ומבנה לסת בצורת גל מסוגל התנין לסגור את מלתעותיו בחוזקה וכך למחוץ את עצמותיה של החיה הנטרפת (למשל, עוצמת הנשיכה של המין תנין אמריקני - Alligator mississippiensis - מוערכת בכ-1,000 קילוגרם-כוח). במקביל שרירי הלסת המבצעים את הפעולה ההפוכה (פתיחת המלתעות) חלשים עד כדי כך שניתן למנוע את פתיחת המלתעות בכוח יד אדם.

על היבשה נע התנין במהירות בעזרת ארבע רגליו או בעזרת פיתול גופו. התנין הינו הקולני והמפותח מבין הזוחלים ומסוגל להפיק קולות החל מלחישות וכלה בשאגות (בעיקר בעונת הרבייה). קולות אלו משמשים לתקשורת בין הפרטים.

מבחינה אנטומית הוא נחשב לחיה הקרובה ביותר לציפורים. ליבו מופרד לארבעה חדרים, חושיו מפותחים. בדומה לרוב הזוחלים התנין נעדר מערכת לשימור או קירור חום הגוף ולכן הוא שוהה רוב זמנו במים או רובץ מול קרני השמש. פעירת המלתעות משמשת אף היא לקירור חום הגוף. כאשר טמפרטורת הסביבה מגיעה לקיצוניות הוא מפחית את תנועתו למינימום.

התנין מגיע לבגרות מינית בגיל עשר. את טקסי החיזור מבצעת הנקבה ובמהלכם היא פוערת את מלתעותיה כהפגנת כוונת שלום בעת הפלישה לתחום מחייתו של הזכר. לאחר ההזדווגות וההפריה נקבת התנין מטילה ביצים (בגודל ביצת אווז לערך), 20-90 בכל הטלה, אך רק מעטות מהן שורדות עד לבקיעה. לאחר ההטלה קוברת הנקבה את הביצים בחול, בוץ או פסולת אורגנית. מיני תנין אחדים ניחנו בתכונות "אימהיות" והנקבה נותרת בקרבת קן הביצים על מנת להגן עליהן ועל הצאצאים לאחר הבקיעה. תכונות אלו נדירות בקרב זוחלים והימצאותן מצביעה על קרבתם האבולוציונית של התנינים לציפורים.

מיני התנינים הגדולים קובעים לעצמם תחומי מחיה ברורים ובין הזכרים מתנהל לא פעם מאבק אלים על תחום זה. גם הנקבות מחזיקות בתחום מחיה בתוך תחומו של הזכר ומנהלות מערכת היררכיה חברתית ביניהן בתוך תחום המחיה.

תנינים צעירים (צילום: טל כהן)

ביצי התנין ובשרו משמשות למאכל. עורו נחשב יקר ערך בתעשיית מוצרי העור ומבלוטות בגופו מפיקים חומרים לתעשיית הבושם. שימושים אלו הביאו על רוב מיני התנין סכנת הכחדה בשל ציד המוני. במקומות רבים הוקמו חוות מסחריות לגידול תנינים. חווה מעין זו הוקמה בחמת גדר בישראל.

אבות התנין הופיעו על פני כדור הארץ לפני כ-200 מיליון שנה (עידן המזוזואיקון) ונחשבים שריד לעידן הזהב של הזוחלים על פני כדור הארץ. בסדרת התנינאים ישנם סוגים דוגמת האליגטור (Alligator) הדומים דמיון רב לתנין.

בין המינים המוכרים בסוג נמנים: תנין היאור (נמצא בסכנת הכחדה, Crocodylus niloticus), תנין אמריקאי (Crocodylus acutus), תנין הביצות (Crocodylus palustris), תנין קובני (Crocodylus rhombifer) תנין הים (הגדול מבין המינים, Crocodylus porosus). בעבר היה תנין היאור נפוץ גם בא"י. למרות דיווחי שווא ושמועות לאורך השנים, ככל הידוע כל הפרטים בא"י נכחדו לפני זמן רב.

לכתבה המלאה - לחצו כאן