 |  | הכותל המערבי, שריד מבית המקדש צילום: לע"מ
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | תשעה באב
Ninth of Av
פורענויות תשעה באב | מנהגי תשעה באב | מידע נוסף
תשעה באב, יום צום ואבל שנקבע לזכר חורבן בית המקדש
הראשון ובית המקדש השני; היום האחרון בתשעת ימי האבל מראש חודש אב ועד למחרת תשעה באב, הכלולים בימי "בין המצרים"
.
יום תשעה באב מסמל את ראשית הגולה ופורענויות רבות שארעו בו ולכן נחשב ליום אבל לאומי.
| פורענויות תשעה באב |  | |
למרות המחלוקת בדבר תאריכי חורבנם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, מקובל לציין את החורבן בתשעה באב כיוון שארעו ביום זה פורענויות נוספות.
חמש הפורענויות שאירעו בתשעה באב לפי מסכת תענית כ"ט הן:
א. בית המקדש הראשון נחרב על ידי הבבלים.
היה זה שיאו של המצור, שהחל על ידי נבוכדנאצר
בעשרה בטבת. העיר הובקעה בי"ז בתמוז, והקרבות בעיר עצמה נמשכו עד ל-ט' באב (לפי ירמיה ג, יב, חרב בית המקדש הראשון בעשרה באב, ולפי מל"ב כה, ח-ט - בשבעה באב, בשנת 586 לפני הספירה הנוצרית).
ב. בית המקדש השני נשרף על ידי טיטוס,
בנו של הקיסר הרומאי אספסיאנוס (לפי יוספוס חרב בית המקדש השני בעשרה באב, שנת שבעים לספירה הנוצרית).
ג. ביום זה גזר ה' כי בני ישראל (בני הדור שיצא ממצרים), לא יזכו להיכנס לארץ ישראל, בעקבות פרשת המרגלים.
עם שובם של המרגלים התכנס העם, ומקטנות אמונתו התריס כלפי שמיים. בעקבות כך החליט ה' כי: "אתם בכיתם בכייה של חינם - ואני קובע בכייה של דורות". בני הדור לא נמצאו ראויים להיכנס לארץ ישראל ולכן נגזר עליהם לנדוד ארבעים שנה במדבר, עד שנולד דור חדש שהורשה לבוא בשערי הארץ המובטחת.
ד. נפלה ביתר
- העיר שהיתה המרכז היישובי הגדול ביותר בימי מרד בר-כוכבא
(135 לספירה).
ה. ירושלים נחרשה שתי-וערב וכוסתה במלח לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא. בכך ניסו שליטי רומי לא להותיר מאחז כלשהו לריבונות היהודית בארץ.
לפי המסורת גם הצו על גירוש ספרד
נחתם בתשעה באב. 
| מנהגי תשעה באב | | |
במסכת תענית (ל, ע"א) נקבע כי בתשעה באב יש לקיים את כל מנהגי האבלות שמקיימים באבל
על מותו של קרוב: בסעודה האחרונה לפני הצום
נוהגים לאכול מאכלי אבלים (ביצים קשות ואפר), וחייבים ביום זה בקיום חמישה עינויי הצום: אין אוכלים ושותים, אסורה הרחיצה, אסורה הסיכה, אין נועלים נעלי עור ואין מקיימים יחסי אישות. נוסף על כך נוהגים לשבת על הארץ, ונמנעים מעשיית מלאכה ומלימוד תורה.
בתשעה באב קוראים את מגילת "איכה"
לאחר תפילת מעריב (יש הנוהגים לברך "על מקרא מגילה" אם המגילה כשרה), ואומרים קינות
הפורשות את מסכת יסוריו של העם בגולה מאז החורבן. בבית הכנסת נוהגים להתפלל לאור נרות בלבד.
בתשעה באב אין מברכים לשלום ומסירים את הפרוכת מעל ארון הקודש.
בתפילת שחרית אין מתעטפים בטלית
(להוציא יהודי תימן) ואין מניחים תפילין.
קוראים בתורה את הקטע שבו מוזהר העם מן הפורענות (דברים ד, כ"ה-מ') ומפטירים בנביא "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח', י"ג-ט' כ"ג). לאחר מכן אומרים קינות לתשעה באב. יש הנוהגים לקרוא את "איכה" שנית ללא ברכה.
עד חצות היום אין עושים מלאכה ואין יושבים על כיסא רגיל. בתפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין, ומשלימים את פרקי התפילה שלא נאמרו בשחרית. בברכת "בונה ירושלים" מוסיפים את תפילת "נחם". קוראים בתורה ומפטירים כבתענית ציבור רגילה.
עם צאת היום מקדשים את הלבנה ואין אוכלים בשר בארוחה שלאחר הצום, שכן תחולתו של האיסור לאכול בשר ולשתות יין עד אחר הצהריים של יום המחרת, י' באב, שכן רק אז כבתה האש בבית המקדש החרב.
| מידע נוסף | | |
זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.
לציר הזמן - לחצו כאן
תשעה באב - לפעמים, כשאנחנו עצובים או סתם מסתובבים עם פרצוף חמוץ, שואלים אותנו: "למה יש לכם פרצוף של תשעה באב?". מה יש בו, בתאריך הזה של תשעה באב, שהופך אותו ליום עצוב? כתבה לילדים מתוך "מזֶה?"
לכתבה המלאה - לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
