| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | ביטוח
Insurance
מידע נוסף
ביטוח, חלוקת סיכונים כלכליים בין פרטים או מוסדות רבים. הסכם הביטוח (פוליסה) מגדיר את הסיכונים שהגורם המבטח (הקרוי חתם)
אמור לפצות עליהם אם יקרה לגורם המבוטח "אירוע ביטוחי", דהיינו אם ייגרם לו נזק שהוגדר מראש בפוליסה. כן מגדירה הפוליסה את הסכום שישולם על כל אירוע ביטוחי, ואת הסכום שישלם המבוטח למבטח בגין הסכם הביטוח (פרמיה).
הביטוח מבטיח שהניזוקים יזכו בפיצוי כספי על נזקים שנגרמו להם; פיצוי זה ממומן מתשלומיהם של כלל המבוטחים לחתמים. רעיון הביטוח נשען איפוא על חוק המספרים הגדולים
בסטטיסטיקה, המאפשר לאמוד את סיכוייו של אירוע ביטוחי נתון באוכלוסיות גדולות. על סמך חוק זה אפשר לחזות את תשלומי דמי הביטוח הצפויים בדיוק רב יותר, ככל שאוכלוסיית המבוטחים גדולה יותר. בביטוח חיים, לדוגמה, מסתייעים המבטחים בלוחות אקטואריים, המתארים את תוחלת
החיים של אדם בגיל מסוים במדינה נתונה. לוחות מפורטים יותר מבדילים בין "קבוצות סיכון" שונות, שלכל אחת מהן תוחלת חיים משלה. בדרך זו יכול המבטח להעריך, בממוצע, את הערך הנוכחי של כל סכום של ביטוח חיים שיהיה עליו לשלם לשאירי המבוטח עם מותו, ולפי זה לקבוע את הפרמיה השנתית.
חברות הביטוח משקיעות את כספיהן, כדי לשמור על ערכם ואם אפשר, להגדילם. גורם ממשלתי (בישראל, משרד האוצר) מפקח על חברות הביטוח ומוודא עמידה בדרישות הקבועות בחוק ובתקנות. מלבד זאת, השלטון עצמו, באמצעות המוסד לביטוח לאומי,
מקבל עליו סוגים מסוימים של ביטוח, כגון ביטוח בריאות בסיסי או ביטוח מפני אבטלה.
צורות מוקדמות של ביטוח אפשר למצוא אצל סוחרי בבל העתיקה לפני כ-5,000 שנה ובהודו לפני כ-2,600 שנה: סוחרים היו פטורים מלהחזיר הלוואה אם ספינתם נטרפה בים (הריבית כללה פרמיה על סיכון זה). גם ברומי וביוון העתיקה היו מעין ביטוחים.
עם התרחבות הסחר בסוף ימי הביניים הונהג ביטוח ימי כמעט בכל המדינות הסוחרות. בביטוח מפני שריפה הוחל אחרי השריפה הגדולה שכילתה חלקים גדולים של העיר לונדון ב-1666. כאשר החלו מתפרסמות בבית הקפה של אדוארד לויד הלונדוני (במאה ה-18) רשימות עם מידע על ספנות, לתועלתם של סוכני הביטוח, יצא ענף הביטוח המודרני מחיתוליו. כיום, לויד'ס
היא חברת הביטוח הגדולה והמפורסמת בעולם. ב-1693 התקין האסטרונום אדמונד הלי
את הטבלאות האקטואריות הראשונות.
סיכונים
סיכון כלשהו יהיה בר-ביטוח רק אם ימולאו ארבע דרישות שמציג המבטח:
1. מספר גבוה מספיק של אובייקטים מבוטחים, כדי שאפשר יהיה לחשב באורח סביר את התדירות והחוּמרה של נזק אפשרי.
2. פיזור סביר של מבוטחים; למשל, יש להימנע ממצב שבו כל הבניינים באיזור אחד מבוטחים אצל מבטח אחד, כי אם ייפגעו רובם משריפה או משיטפון, לא יוכל מבטח זה לשאת הוא לבדו בתשלום הנזקים.
3. הנזק שמפניו מבטחים יהיה מקרי באופיו ומחוץ לשליטת המבוטח, שכן אילו יכול היה המבוטח לגרום לנזק, היה נעלם גורם האקראיות וחיזוי הסיכויים לנזק היה הופך לבלתי אפשרי.
4. צריכה להיות דרך לקבוע אם נגרם נזק ומהו היקפו; בכך עוסקת השמאות.
זו הסיבה לכך שהסכמי הביטוח כוללים פרטים רבים ומדויקים בנוגע למהותם של אירועים ביטוחיים, ואף מציגה דרישות שתכליתן לצמצם את הסיכון (למשל, אמצעי הגנה מפני פריצה). מבחינתו של המבוטח, מן ההכרח שסיכוי התממשותו של סיכון בר-ביטוח לא יהיה רב, על-מנת שהפרמיה לא תהיה גבוהה מדי. עם זאת, מן ההכרח שהסיכון, אם יתממש, יגרום הפסדים כספיים חמורים יותר מאשר ההוצאות על הביטוח עצמו.
סיכונים בני-ביטוח כוללים נזקים אפשריים לרכוש בעטיים של שריפה והתפוצצות, פגעי טבע כמו סופות, ופגעי אדם כמו פריצה או גניבה. תחום אחר הוא ביטוח החיים, המבטח מפני אובדן חיים או נזקים לבריאות. כן מבוטחים בעלי רכב ובניינים, מעסיקי עובדים וכיו"ב, למקרה שייגרם נזק לזולת בגלל רכוש שבבעלותם או האנשים הנתונים למרותם. לעומת אלה, ישנם סיכונים - כגון שינויים אפשריים במחירים, מלחמות וטרוריזם, או ירידה בערך המטבע - שבד"כ אינם סיכונים בני-ביטוח. בישראל, החוק מספק מעין ביטוח ממשלתי לנזקי מלחמה וטרור (לגוף ונפש ולרכוש), שהחברות המסחריות נרתעות מלבטח מפניהם.
סוגי ביטוח
ביטוח חיים הוא הסכם בין פרט לחברת ביטוח שלפיו היא תשלם בעת מותו ל"נהנה" או ל"מוטב" סכום שנקבע מראש, בתוספת ריבית דריבית (בישראל, גם בתוספת הצמדה
),
ובלבד שתשולם פרמיית הביטוח ויתקיימו שאר התנאים הנדרשים בפוליסה. האקטוארים
הם המחשבים את גובה הפרמיה, תוך שהם מביאים בחשבון כל מרכיב בתוחלת החיים של המבוטח. יש סוגים שונים של ביטוח חיים: ביטוחים הכוללים מרכיב של חיסכון,
ביטוחים מפני סיכון בלבד, ביטוחים הנמשכים עד למוות, או ביטוחים המגיעים לסיומם בגיל הפרישה (כדי שהמבוטח עצמו ייהנה מכספו עם ירידת הכנסותיו מעבודתו).
בהכללה, ביטוח החיים מקיף גם פגיעות גופניות שלא הביאו למות המבוטח, אך גרמו לו נכות, והוא עשוי לכסות אובדן כושר השתכרות זמני או תמידי. ביטוח בריאות מכסה הוצאות בריאות שאינן נכללות ב"סל" הממלכתי (או את כלל הוצאות הבריאות, בארצות שאין בהן ביטוח בריאות ממלכתי), או הוצאות בריאות שנגרמו למבוטח בעת שהותו בחו"ל ("ביטוח נסיעות").
ביטוח רכוש כללי הוא ביטוח מפני תאונות שעלולות לקרות בים, ביבשה ובאוויר לרכוש כגון כלי רכב, בתים ונכסים בני-קיימא, בשל פגיעת טבע או אדם (שריפה, שיטפון, גניבה וכיו"ב).
ביטוח צד שלישי מקובל לרוב לגבי מכוניות, אך אפשר להחילו על כל סיכון שבו מבקש המבוטח להבטיח לעצמו כיסוי כספי למקרה שבו יהיה אחראי לנזק שייגרם לאדם אחר או לגוף אחר. כאמור, ביטוח צד שלישי נפוץ בעיקר בנוגע לרכב מנועי, והחוק מחייב בו את בעלי הרכב ברוב הארצות.
ביטוח קבוצתי (הדדי) הוא פוליסה המכסה מבוטחים רבים; זו מקובלת לגבי כל סוגי הביטוח. ביטוח קבוצתי חוסך לחברת הביטוח טרחה והוצאות רבות הכרוכות בקשר עם כל מבוטח, ועל כן הפרמיות של פוליסה זו נמוכות מן המקובל; אם מדובר בביטוח חיים הדדי, אין דורשים בדיקה רפואית של כל מבוטח.
למעשה, כל סיכון אפשרי יכול להיות בר-ביטוח. בעולם המסחר ייתכנו ביטוח סחר חוץ, למקרה שיבואן בארץ זרה משתמט מתשלום; ביטוח אשראי,
למקרה שמקבל אשראי לא יעמוד בתשלומיו; ולבסוף, ביטוח הביטוח עצמו: חברות הביטוח נוהגות לבטח את עצמן זו אצל זו, למקרה שיהיה עליהן להתמודד עם אירוע ביטוחי בקנה מידה גדול.
| מידע נוסף |  | |
המעבדה - תולדות המדע והטכנולוגיה על ציר הזמן, מתקופת האבן ועד ימינו. פרויקט מיוחד מבית היוצר של אנציקלופדיה ynet.
לציר הזמן - לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
