משטרת ישראל

הפקודה מוסיפה ומגדירה את תפקידיהם הייחודיים של השוטרים: לקיים סדר בכל מקום שיש לציבור גישה אליו; למנוע הפרעות בשעת התקהלות או תהלוכה בדרכים הציבוריות; לעצור כל אדם שיש יסוד לחשוד בו כי הוא מחזיק רכוש גנוב או כל דבר שהחזקתו אינה חוקית ועוד.

כחלק מתפקידה של המשטרה באכיפת החוק ושמירתו, היא משמשת גם כאחד משני גופי התביעה המרכזיים בישראל (השני הוא פרקליטות המדינה). סמכותה של המשטרה כגוף תובע מוגבלת למשפטים פליליים. בתפקידה זה נחשבת המשטרה כנציגת היועץ המשפטי. כתובע מוסמך לתפקד שוטר העומד בתנאי כשירות שקבע שר המשפטים  ואשר נתמנה להיות תובע בידי מפכ"ל המשטרה. לרוב, מוסמכים שוטרים לשמש כתובעים רק בהליכים המתקיימים בבתי משפט השלום ובבתי המשפט העירוניים.

אנשי יחידת יס"מ נערכים לפיזור הפגנה של תושבים פלסטינאים בהר הבית בירושלים, 2005 (צילום: רויטרס)

משטרת ישראל הוקמה במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות. לתפקיד שר המשטרה הראשון מונה בכור שלום שיטרית ולתפקיד המפקח הכללי הראשון - יחזקאל סהר. סהר מונה לתפקיד לאחר שדוד בן גוריון הטיל עליו לתכנן, בצוותא עם אחרים, את מבנה המשטרה העתידית בישראל. לרשות המשטרה עמד כוח אדם בן כ-700 שוטרים בלבד - חלקם שוטרים ששירתו במשטרת המנדט הבריטי. משטרת המנדט היתה גם מקור ההשראה העיקרי למבנה, למתכונת הפעולה ולאופן הניהול של משטרת ישראל בשלביה המוקדמים.

בשנת 1951 הועברו לשורות המשטרה מצה"ל, כוחות שהוכשרו לשמירה ואבטחת גבולות הארץ. בשנת 1953 הם החלו לפעול באופן מסודר בכפיפות למשטרה תחת השם "משמר הגבול" (מג"ב).

בעשור הראשון, נאלצה המשטרה להתמודד עם איומים בטחוניים מבחוץ ועם הפרות פנימיות של הסדר הציבורי, שנבעו בעיקר מהמצב הכלכלי הקשה וגלי העלייה. עומס המשימות ומורכבותן הביא לעלייה הדרגתית בתקציבים ובכמות כוח האדם של המשטרה. בשנת 1958 כבר מנתה קרוב ל-6000 שוטרים.

במהלך שנות ה-60 ביצעה המשטרה מספר שינויים ארגוניים מערכתיים, הקימה יחידות ייעודיות ושיכללה מערכים קיימים. בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים נדרשה המשטרה לקבל אחריות על נושאי השיטור ובטחון הפנים גם בשטחים שנכבשו, ולשם כך אורגנו כוחותיה בפריסה מחודשת. המטה הארצי של המשטרה הועבר בשנת 1970 מתל אביב לירושלים.

בשנות ה-70 החלה המשטרה להקפיד על גיוס כוח אדם איכותי, וחלה עליה ניכרת באחוז האקדמאים וקציני צבא שהצטרפו לשורותיה. באותה תקופה שובצו לראשונה נשים בתפקידי שטח וחקירות. בשנת 1974, לאחר גל פיגועי טרור שהתרחשו ברחבי הארץ ובעיקר בצפונה הוקם "המשמר האזרחי" - גוף התנדבותי ברובו, אשר נועד לסייע לכוחות הבטחון במשימותיהם השונות ופעל במסגרת הרחבה של משטרת ישראל. בעשור זה גם הוקמו יחידות מיוחדות שונות, דוגמת היחידה ללוחמה בטרור (ימ"ם) והיחידה לסילוק פצצות.

בשנת 1978, בעקבות המלצות ועדת שמרון לברור נושא הפשיעה בישראל, הוקמו יחידות נוספות כמו היחידה לחקירות הונאה, היחידה המרכזית והיחידה לחקירות פנימיות במשטרה. הועדה אף המליצה על שינויים מבניים במשטרה ועל צעדי התייעלות נרחבים ותרמה לשינוי ושיפור משמעותיים באופי עבודת המשטרה. בשנת 1977 הוכפפה פעילות המשטרה למשרד הפנים (במקום משרד המשטרה שבוטל).

בתחילת שנות ה-80 החלה המשטרה לעבוד על פי תוכנית עבודה רב שנתית, שהתייחסה לכל ההיבטים של פעילות המשטרה, משימותיה ותפקידיה. עיקרי היעדים שהציבה לעצמה באותה העת היו המלחמה בפשע המאורגן, מלחמה בסמים ושמירה על איזון מתמיד בין בטחון הפנים לבין פעילות המשטרה הרגילה והשמירה על הסדר הציבורי.

בשנים 1982 - 1983, במהלך מלחמת לבנון פקדו את משטרת ישראל שניים מהאסונות הכבדים בתולדותיה, בזמן שלמעלה מ-50 מאנשיה ומאנשי מג"ב, נהרגו בקריסת המפקדות הישראליות בעיר צור. בשנת 1984 הוקם מחדש משרד המשטרה והוכפפה אליו משטרת ישראל.

לקראת סוף 1987 עם התלקחותה של האנתיפאדה הראשונה, נדרשה המשטרה להפנות את מירב כוחותיה ומשאביה לטיפול בבעיות בטחון הפנים. האירועים האלימים הצריכו את המשטרה לשנות את הערכותה. במסגרת זו הוקמו מחוז ירושלים, התווספו תחנות חדשות והוגברה פעילותם של המשמר האזרחי ומשמר הגבול. עם סיומה של האנתיפאדה וחתימתם של הסכמי אוסלו בשנת 1993, נערכה המשטרה בפריסה מחודשת והוקמה מחוז שומרון ויהודה. בשנת 1994 שונה שמו של משרד המשטרה למשרד לביטחון פנים והמשטרה נותרה כפופה לו.

בספטמבר 1991 נחנכה משטרת התנועה. היחידה, שמנתה בימיה הראשונים 300 שוטרים וכ-100 כלי רכב, ביניהם מספר אופנועי הרלי דייווידסון ומסוק, הוקמה במטרה להפחית את מספר תאונות הדרכים ע"י אכיפה מוגברת של חוקי התנועה. תרומתה של פעילות משטרת התנועה לצמצום מספר תאונות הדרכים שנויה במחלוקת ציבורית.

פיגועי הטרור שארעו ברחבי המדינה למן מחצית שנות ה-90 חייבו את המשטרה להגביר את מעורבותה במערך הבטחון למניעת הפעילות החבלנית וזאת לצד המשך הטיפול בתחומי אחריותה המסורתיים. לקראת סוף שנות ה-90 ובשנות ה-2000 גבר המקום שתפסה המשטרה בשיח הציבורי הישראלי, לאחר שחוקריה היו מעורבים בבדיקת פרשות שונות שעירבו האשמות כנגד אישים פוליטיים.

בפברואר 2007 פרסמה ועדת חקירה ממשלתית את מסקנותיה על התנהלות משטרת ישראל בפרשת האחים פריניאן. בדוח הוועדה נכתב: "המחדלים שנחשפו הצביעו בבירור על ליקויים ונורמות הקיימות במשטרה - או על היעדרן של נורמות". כן העלתה הוועדה חשדות לקשרים הדוקים בין קציני משטרה בכירים לראשי הפשע המאורגן בישראל. באותו יום הודיע המפכ"ל משה קראדי על התפטרותו.

כוחות משטרת התנועה נערכים למבצע אכיפה בכבישי הצפון (צילום: חגי אהרון)

בשנת 2004 עמד מספרם של שוטרי ישראל על כ-  25,000 מתוכם כ-4000 שוטרות.

משטרת ישראל היא משטרה כלל ארצית. בראשה עומד המפקח הכללי (מפכ"ל) שמינויו נעשה על פי המלצת השר לבטחון פנים ובהחלטת ממשלה ודרגתו רב ניצב. המפקח הכללי מופקד על פיקוח וניהול המשטרה, בכפוף לחוק ובהתאם למדיניות הכללית המותוות על ידי השר הממונה עליו. אל המפקח הכללי כפופות יחידות המטה הארצי - המטה המתאם והמנחה של משטרת ישראל, כלל המחוזות, המרחבים, הנפות והתחנות ומשמר הגבול וכן יחידות מטה הכפופות אליו ישירות: היועץ המשפטי למשטרה, היחידה לתלונות הציבור, דוברות המשטרה, היחידה לקשרי חוץ ועוד. 

מבנה המשטרה

המטה הארצי פועל באמצעות שבעה אגפים שבראשם עומד ניצב: אגף תכנון וארגון, אגף חקירות ומודיעין, אגף שיטור ובטחון, אגף תנועה, אגף משאבי אנוש, אגף קהילה ומשמר אזרחי ואגף תמיכה לוגיסטית. מבחינה גיאוגרפית נחלקת המשטרה לשישה מחוזות: מחוז צפון, מרכז, ירושלים, דרום, תל אביב, שומרון ויהודה (ש"י). כל מחוז מחולק למרחבים אליהם שייכים התחנות המשרתות את האזור הגיאוגרפי הקרוב בו הן מצויות.

דרגות במשטרה

שוטר, רב שוטר, סמל שני, סמל ראשון, רב סמל, רב סמל ראשון, רב סמל מתקדם, רב סמל בכיר, רב נגד.

דרגות קצונה: מפקח משנה, מפקח, פקד, רב פקד, סגן ניצב, ניצב משנה, תת ניצב, ניצב, רב ניצב.

למידע נוסף - לחצו כאן.