ריצ'רד מילהאוס ניקסון (1913 - 1994), הנשיא ה-37 של ארה"ב
(1969- 1974). אולץ להתפטר מתפקידו לאחר חשיפת פרשת ווטרגייט.
ריצ'רד ניקסון נולד בעיירה יורבה לינדה במדינת קליפורניה בארה"ב. השני מבין חמשת ילדיהם של פרנסיס אנתוני ניקסון והאנה מילהאוס ניקסון. שני בני הזוג היו חברים בעדת הקוויקרים (כת נוצרית פציפיסטית).
את לימודיו עשה ניקסון הצעיר בבית ספר ציבורי בעיר ויטייר. מאוחר יותר החל בלימודי ההיסטוריה במכללה קוויקרית בעיר. בזכות מלגה בה זכה עבר ללמוד באוניברסיטת דיוק, וב-1937 סיים תואר בלימודי משפטים.
בתום לימודיו הצטרף ניקסון למשרד עורכי דין בויטייר, בו הכיר את אשתו לעתיד, תלמה "פאט" ראיין. השניים נישאו ב-1940 ובמהלך השנים לאחר מכן הפכו הורים לשתי בנות: פטרישיה וג'ולי.
במהלך מלחמת העולם השנייה
שירת ניקסון מספר חודשים בתפקיד בירוקרטי. לאחר מכן התנדב לצי האמריקני והוצב לשמש כקצין ביחידה להובלה אווירית. בתום המלחמה החליט ניקסון לפתוח בפעילות פוליטית והיה לפעיל במפלגה הרפובליקנית.
ב-1946 נבחר לכהן כחבר בקונגרס האמריקני. ב-1950 נבחר לסנאט. באותן שנים ביסס את זהותו הפוליטית כמייצגה של האווירה האנטי קומוניסטית בארה"ב, שאופיינה בחשש (על סף הפרנויה) מפני השתלטות קומוניסטית על המדינה.
מעמדו הפוליטי הקנה לו ב-1952 מועמדות לתפקיד סגן הנשיא, לצד המתמודד לנשיאות דווייט אייזנהאואר.
זמן קצר לפני הבחירות הואשם על ידי העיתון "ניו יורק פוסט" בניהול קרן תרומות חשאית, ולמעשה בנטילת שוחד. בתגובה להאשמות התייצב ניקסון מול מצלמות הטלוויזיה ומסר אל מול פני כל האומה פירוט מלא ומקיף על הנכסים הכלכליים שלו ושל משפחתו. מהלך זה שמר על מקומו במערכת הבחירות, אשר הסתיימה בניצחונו של אייזנהאואר.
במהלך השנים 1953 - 1961 כיהן ניקסון כסגן נשיא בממשלו של אייזנהאואר. בסוף שנת 1960 הפסיד בבחירות לנשיאות מול המועמד הדמוקרטי ג'ון פ. קנדי.
העימות הטלוויזיוני בין השניים, אשר תרם לנצחונו של קנדי, נחשב לאחד מאבני הפינה בניתוח השפעת המדיום הטלוויזיוני על החיים הפוליטיים.
העימות הטלוויזיוני בין קנדי (מימין) וניקסון, 1960 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
ב-1962 הובס ניקסון בבחירות למשרת מושל קליפורניה. לאחר ההפסד הודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים ועבר לניו יורק כדי לעסוק שם בעריכת דין. ב-1968 שב למירוץ הפוליטי, התמודד בבחירות לנשיאות מול המועמד הדמוקרטי היוברט המפרי
ומועמד שלישי בשם ג'ורג' ואלאס, וגבר על שניהם.
כהונתו הראשונה של ניקסון כנשיא נחשבה למוצלחת יחסית, בין השאר בשל הוצאתן לפועל של מספר רפורמות בתחום מדיניות הרווחה, אכיפת החוק, אפליה מתקנת ואיכות הסביבה, וכן בשל הישגים משמעותיים בתחום מדיניות החוץ: בפברואר 1972 ביקר ניקסון ביקור היסטורי בסין לאחר 21 שנים של ניתוק בין שתי המדינות, וסלל את הדרך לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן. במאי של אותה שנה היה לנשיא האמריקאי הראשון שביקר במוסקבה, זאת למרות השקפותיו האנטי-קומוניסטיות הקיצוניות. באותה שנה גבר בבחירות על מועמד הדמוקרטים לנשיאות, הסנטור ג'ורג' מקגוורן, ונבחר לכהונה שנייה כנשיא.
| ציטוט |
|
| מתוך הודעתו על התפטרותו מהתפקיד |
|
"הצורך לעזוב את התפקיד לפני תום הכהונה מנוגד לכל אינסטינקט בגופי. אבל כנשיא אני צריך לעשות את מה שטוב לאומה". |
|
|
|
|
בינואר 1973 חתם ניקסון על הסכם הפסקת אש עם צפון וייטנם והביא לסיום המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנם.
במהלך אותה שנה הגיעה לשיאה "פרשת ווטרגייט",
פריצה לבניין מרכז המפלגה הדמוקרטית
בוושינגטון הבירה אשר בוצעה בהוראת עוזרי הנשיא. אחרי הכחשות חוזרות ונשנות נאלץ ניקסון להודות כי נטל חלק בנסיונות לטשטוש הפרשה.
ב-8 באוגוסט 1974, על סף הדחה מתפקידו, נאלץ ניקסון להתפטר. היה זה המקרה הראשון בתולדות ארה"ב בו התפטר נשיא במהלך תקופת כהונתו. ניקסון הוחלף על ידי סגן הנשיא באותה עת, ג'רלד פורד.
במהלך מלחמת יום הכיפורים אישר
ניקסון משלוחי חירום של נשק ותחמושת לישראל. כמו כן ביקר בישראל זמן קצר לפני התפטרותו. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים פנה ניקסון לכתיבת זיכרונות (1978; The Memoirs of Richard Nixon) וספרים העוסקים בנושאים שונים מתחום היחסים הבינלאומיים. גם לאחר פרישתו נודעה להשקפותיו השפעה על אישים פוליטיים בארה"ב.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
הדפס
