ויליאם הווארד טאפט (1857 - 1930), נשיאה ה-27 של ארה"ב
(1909 - 1913).
נולד בסינסינטי במדינת אוהיו, בנו של השופט אלפונסו טאפט (Alphonso Taft) שהיה שר המלחמה והתובע הכללי בממשלו של הנשיא יוליסס ס. גרנט.
למד משפטים באוניברסיטת ייל ובתום לימודיו (1878) החל לעסוק בעריכת דין באוהיו. זמן קצר לאחר מכן החל לעסוק בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה הרפובליקנית.
ב-1886 נישא להלן הרון (Helen Herron) אשר נחשבה בשנים לאחר מכן לכוח המניע מאחורי פעילותו הפוליטית.
את תפקידיו הציבוריים הראשונים עשה במסגרת ועדות לבחירת שופטים. ב- 1887 נבחר לתפקיד שופט בבית המשפט העליון של אוהיו. בשנים 1892 - 1900 כיהן כשופט בבית משפט פדרלי. ב-1900 פרש ממערכת המשפט על מנת להתמנות ל-Second Philippine Commission, ועדה שעסקה בבניית מערכת שלטונית עצמאית באיי הפיליפינים
(לאחר שהאיים נכבשו על ידי ארה"ב במלחמת ארצות הברית-ספרד).
יכולות הארגון והניהול שהפגין במסגרת תפקיד זה היו מרשימות, ובזכותן מונה ב-1901 למושל האזרחי הראשון של הפיליפינים.
את עיקר מרצו השקיע טאפט בשיפור כלכלת הפיליפינים, וזכה באהדה רבה מצד תושבי המדינה. ב-1904 חזר לוושינגטון ושימש כשר המלחמה (1904 - 1908) בממשלו של הנשיא תיאודור רוזוולט (והיה
ליועצו וידידו הקרוב). ב-1908, בעזרת תמיכתו של רוזוולט הפורש, נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות וניצח בבחירות שנערכו באותה שנה את המועמד הדמוקרטי.
בניגוד לקודמו בתפקיד, נחשב טאפט לבעל אישיות "אפורה" וכריזמטית פחות. עם זאת, ולמרות תדמיתו השמרנית, הוביל כמה רפורמות משמעותיות במהלך כהונתו: הוא הוביל להעברת התיקונים ה-16 וה-17 לחוקה, שהתירו לממשל הפדרלי לגבות מס הכנסה והסדירו את בחירתם הישירה של חברי הסנאט, וכן הביא להעברת החוק שנקרא the Publicity Act, אשר חייב את המפלגות לחשוף את מקורות המימון שלהן לניהול מסעי בחירות. בזכות יכולת הארגון והניהול בה ניחן הצליח לייעל באופן ניכר את פעולת הממשל הפדרלי והביא בכך לקיצוץ משמעותי בהוצאות הפדרליות, כמו כן יזם מספר מהלכים להגברת בטיחותם של העובדים בתעשיית הפחם והרכבות.
במהלך כהונתו עורר טאפט את זעמם של אנשי האגף הליברלי במפלגתו, עד שלבסוף החליטו רבים מהם לפרוש ולהקים מפלגה חדשה - המפלגה הפרוגרסיבית (the Progressive Party). תדמיתו השמרנית בתחום הכלכלה לא השתנתה, למרות שבמהלך כהונתו פעל באופן נחרץ נגד תאגידים ומונופולים
כלכליים רבי עוצמה, הסדיר פיקוח פדרלי בענפי משק מרכזיים (טלפוניה, רכבת וכו') ותמך בשימור המשאבים הטבעיים בארה"ב (מהלכים בהם תמך האגף הליברלי).
המחלוקת בין אגפי המפלגה הולידה קרע בין רוזוולט וטאפט, ולקראת הבחירות לנשיאות התמודדו השניים על מועמדות המפלגה השמרנית לנשיאות. כאשר נבחר טאפט בשנית כמועמד לנשיאות, פרש רוזוולט מן המפלגה והתמודד אף הוא בבחירות לנשיאות כמועמד המפלגה הפרוגרסיבית. פיצול המחנה השמרן הביא לניצחונו של המועמד הדמוקרטי תומס וודרו וילסון.
טאפט, שהשיג בבחירות את המספר הקטן ביותר של אלקטורים (8 אלקטורים לעומת 88 לרוזוולט ו-435 לווילסון), נרשם בהיסטוריה כנשיא המכהן שהשיג את תוצאת הבחירות הנמוכה ביותר אי פעם.
| ציטוט |
|
| מתייחס להפסדו בבחירות, 1912 |
|
"יש רק לי נחמה אחת, אף מועמד מעולם לא נבחר למשרת הנשיא לשעבר, ברוב גדול כל כך". |
|
|
|
|
לאחר הפסדו בבחירות כיהן טאפט כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ייל. ב-1921 מונה על ידי הנשיא וורן הרדינג
ליו"ר בית המשפט העליון של ארה"ב, תפקיד אותו מילא עד מותו ב-1930.
במהלך כהונתו הוביל לשיפור יעילות פעולתו של בית המשפט העליון, מהלך שהגיע לשיאו בהעברת החוק - Judge's Act of 1925, שהעניק לשופטי בית המשפט העליון שיקול דעת נרחב בהחלטה אילו עתירות לקבל לדיון.
טאפט היה אדם גדול מימדים, עד כדי כך שבזמן כהונתו כנשיא נתקע מספר פעמים באמבטיית הבית הלבן, עד אשר נבנתה אמבטיה מיוחדת עבורו.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
הדפס
