 | יוחנן פאולוס ה-2 צילום: איי פי
| | |  |  | האפיפיור בילדותו בפולין צילום: איי אף פי
| | |  | | האפיפיור מבקר בכלא את מחמט עלי אג'ה, מתנקשו ומוחל לו, 1983 צילום: איי פי
| | |  | | האפיפיור בביקור בכלכותה עם אמא תרזה, 1986 צילום: רויטרס
| | |  | | האפיפיור ברומא צילום: איי פי
| | |  | | האפיפיור בביקור ביד ושם, 2000 צילום: איי פי
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | יוחנן פאולוס ה-2
Johannes Paulus II
יוחנן פאולוס ה-2 (1920 - 2005), אפיפיור
ממוצא פולני; שמו המקורי קרול יוזף ווֹיטילה (Karol Józef Wojtyła).
נולד בעיירה ודוביצה (Wadowice) ליד קרקוב בפולין,
כבן שני למשפחה בת המעמד הבינוני הנמוך (אביו היה קצין צבא שנעשה חייט, אמו היתה מורה). אמו ואחיו מתו בצעירותו. הוא נפגע פעמיים בתאונות דרכים, ואיבד הרבה מחוסנו הגופני; לפני כן עסק בספורט בהתלהבות רבה. אחרי סיום בית הספר התיכון, ב-1938, עקר עם אביו לקרקוב והחל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת יגיילו העתיקה בעיר זו. אך האוניברסיטה נסגרה לאחר שהנאצים כבשו את פולין, והוא נאלץ לעבוד למחייתו במחצבה. כעבור זמן קצר מת אביו, שציווה עליו על ערש מותו להקדיש את חייו לכנסייה הקתולית.
עוד בזמן המלחמה החל וויטילה בלימודי דת מחתרתיים, ונעשה בן-חסותו של הארכיהגמון של קרקוב. בתום המלחמה חזר לאוניברסיטה והחל ללמוד תיאולוגיה. הוסמך לכמורה בשנת 1946, במקביל המשיך בלימודיו, השתלם ברומא וקיבל ב-1948 תואר דוקטור בפילוסופיה.
ב-1949 חזר וויטילה לפולין והחל לכהן ככומר בכנסייה; בה בעת כתב עבודת דוקטורט שנייה, בתיאולוגיה. במקביל נעשה מרצה לתיאולוגיה באוניברסיטת לובלין, וב-1956 החל לשמש פרופסור לאתיקה שם. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החל לעלות במדרג הכנסייתי. בשנת 1958 נעשה ההגמון (בישוף) של קרקוב, ב-1964 היה לארכיהגמון של העיר, וב-1967 נבחר לחשמן (קרדינל).
הכתרת וויטילה לחשמן, 1967 (צילום: איי פי)
מעמדה של הכנסייה הקתולית בפולין בשנים ההן היה יוצא דופן. המשטר הקומוניסטי גילה
עוינות רבה כלפי הכנסייה, הן מטעמים אידיאולוגיים והן משום היותה מוקד חלופי של עוצמה ונאמנות; ואילו המוני העם היו קתוליים בלב ונפש. משום כך לא היו השלטונות חופשיים לרדוף את הכנסייה כפי שעשו המשטרים בארצות קומוניסטיות אחרות, וגם לא עלה בידם לכפוף אותה תחת פיקוחם. לדוגמה, האוניברסיטה הקתולית של לובלין (שבה לימד וויטילה) היתה היחידה מסוגה בכל העולם הקומוניסטי. על רקע זה הלכה והתבלטה מנהיגותו של וויטילה, בארצו ובעולם הקתולי בכלל.
בשנת 1978, כשהיה בן 58, בחרה בו מועצת החשמנים של הכנסיה הקתולית לראשות הכנסייה, ובכך היה לאפיפיור הראשון מאז המאה ה-16 שאינו ממוצא איטלקי, ולאפיפיור הצעיר ביותר זה 130 שנה. לאחר בחירתו נטל את השם יוחנן פאולוס ה-2 לכבוד קודמו, יוחנן פאולוס ה-1
שהחזיק בכהונה הרמה פחות מחמישה שבועות. בחירתו רוממה את רוחו של העם הפולני. עמדתו האנטי-קומוניסטית של יוחנן פאולוס ה-2 היתה ידועה מאז ומתמיד, ורבים טוענים כי קיים קשר ישיר בין בחירתו לאפיפיור לבין העובדה כי פולין היתה המדינה הראשונה בגוש המזרחי שפרקה את עול הקומוניזם.
אמונתם הדתית של הפולנים, דבקותם בכנסייה ותמיכתה של זו בארגון סולידריות
היו מרכיביה העיקריים של "תגובת הדומינו" שהביאה להתמוטטותו של המשטר בפולין. וזו נמשכה בשאר אירופה המזרחית, והגיעה לשיא בברה"מ עצמה בתוך שנים ספורות.
טקס הכתרת יוחנן פאולוס השני לאפיפיור, 1978 (צילום: איי אף פי)
יוחנן פאולוס הרבה לנסוע בעולם יותר מכל אפיפיור לפניו (לפי אומדן, המרחק שעבר במסעותיו עולה על זה שצברו כל קודמיו גם-יחד), והוא התמיד בכך אף שבריאותו הלכה והתערערה במרוצת השנים. ברבים מביקוריו נאסף לכבודו קהל מן הגדולים ביותר שנרשמו אי-פעם, בכל אירוע שהוא. בסך הכול ביקר ב-125 מדינות, חלקן יותר מפעם אחת. הוא דיבר בשטף בשמונה שפות (אחת מהן - ספרדית - למד אחרי שנעשה אפיפיור). מסעות אלה היו חלק ממפעלו החשוב ביותר של יוחנן פאולוס ה-2, שיקום הכנסייה הקתולית, שהיתה במצב קשה מאוד כאשר קיבל אותה לידיו ב-1978.
צעדי הרפורמה שהחלו ביוזמת קודמיו זעזעו את הכנסייה, שאיבדה רבים מאנשיה והרבה מיוקרתה. יוחנן פאולוס ה-2 פעל בלא ליאות לחיזוקה, אם כי נתקל בבעיות חדשות וחריפות שהכבידו על מפעלו, כגון שערוריית החיפוי על כמרים פדופילים בארה"ב, שהביאה את הכנסייה בארץ זו כמעט אל סף החורבן. אולם מבקריו ציינו כי פעילותו של יוחנן פאולוס ה-2 כרפורמטור היתה מוגבלת מאוד. במיוחד, בנושאים הנחשבים בעיני רבים כראשונים במעלה על סדר יומה של הכנסייה - ריסון הילודה בארצות הסובלות מהתפוצצות אוכלוסין,
פרישוּת הכמרים ומעמד האשה בכנסייה - עמדתו היתה שמרנית לחלוטין.
בה בעת פעל האפיפיור בזירה הבינלאומית, כמתנגד למשטרי דיכוי קומוניסטיים ואחרים בכל רחבי העולם, וכן הביע את עמדתו הנחרצת כנגד החומרנות ההולכת ומשתלטת על העולם החופשי. לכן, למרות מעריציו הרבים מספור, קנה לו גם אויבים. ב-1981 נורה בבטנו ובידו על ידי מתנקש טורקי בשם מחמט עלי אג'ה (Agca); מניעי המתנקש לא נודעו, אך הסברה הרווחת היא שמפעיליו היו אנשי המשטרה החשאית של אחת המדינות הקומוניסטיות, אולי בולגריה. האפיפיור בא לבקרו בבית הסוהר ומחל לו.
ניסיון ההתנקשות באפיפיור ע"י המתנקש הטורקי מחמט עלי אג'ה , 1981 (צילום: איי אף פי)
יוחנן פאולוס ה-2 עשה רבות לקירוב לבבות בין הכנסייה הקתולית לבין העם היהודי, כהמשך למהלך היסטורי שהחל בו קודמו יוחנן ה-23.
ב-1986 ביקר בבית הכנסת הגדול של רומא - ראשון המחזיקים בכס הקדוש שנכנס לבית כנסת - והכריז כי היהודים הם "אחינו הבכורים האהובים". עוד לפני כן הביע את תמיכתו במדינת ישראל כביתו של העם היהודי, וב-1994 כונן יחסים דיפלומטיים בינה לבין מדינת הווטיקן.
ב-1993 השתתף בטקס לציון 50 שנה למרד גטו ורשה.
בשנת 2000, על רקע התקדמותו של תהליך השלום באותה עת, הגיע יוחנן פאולוס לביקור בן כמה ימים בישראל. יוחנן פאולוס ה-2 היה האפיפיור השני שביקר בישראל (קדם לו פאולוס ה-6).
בעת ביקורו במוסד יד ושם
הביע את צערו העמוק על העוולות שגרמה הכנסייה הקתולית לעם היהודי במרוצת הדורות.
האפיפיור בביקור בכותל המערבי, 2000 (צילום: איי אף פי)
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
