הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית, מושג שיש לו שתי הגדרות: גיאוגרפית והיסטורית. הגדרה גיאוגרפית: צורה של הנצרות שהתפשטה במזרח האימפריה הרומית לפני חלוקתה על ידי הקיסר קונסטנטינוס ה-1.
כוללת את הפטריארכאטים של אנטיוכיה, אלכסנדריה, ירושלים וקושטא ואת הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית (הכנסייה
הפרבוסלבית).
הגדרה היסטורית: אותו חלק בנצרות שסירב לקבל עליו את סמכות האפיפיור,
את תורת השילוש
ואת תורת הגיהינום המקובלות בנצרות הקתולית.
כל הכנסיות האורתודוקסיות היו בראשיתן תחת מרות הפטריארכיה של קושטא, אך ב-1448 נפרדה ממנו הכנסייה הרוסית, ואח"כ היוונית, הרומנית ואחרות - כשהצליחו ארצותיהן לפרוק את עול הטורקים. כיום ניהולה של כל כנסייה עצמאי. לכנסיות האורתודוקסיות אמונה שווה, ונהוגים בהן טקסים דומים - אך בשפות שונות. הן שומרות על מסורתן בקפדנות. הקבוצה מכנה עצמה "אורותודוקסית", שכן לטענתה הצליחה לשמור על מסורת הנצרות הטהורה. בימי האפיפיור פאולוס ה-6
נעשו מאמצים לאחות את הקרע שבין שתי הכנסיות הללו.
הדפס
