נשיא מדינת ישראל

ככלל נשיא המדינה הוא האישיות המכהנת בראש המדינה, אופיו של התפקיד וסמכויותיו משתנים בכפוף לסוג המשטר במדינה. במדינת ישראל, שבה קיים משטר פרלמנטרי, סמכותו הינה, בעיקרה, ייצוגית וטקסית. במשטר נשיאותי, היקף סמכויותיו ותפקידו שונים.

מקום מושבו של הנשיא בירושלים. תקופת כהונתו נמשכת 7 שנים והוא יכול לכהן במשך תקופת כהונה אחת בלבד (בעבר נמשכה הכהונה 5 שנים וניתן היה להיבחר לשתי קדנציות). כל אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל כשיר להיות מועמד לכהונת נשיא המדינה.

הצעת מועמדים לנשיאות המדינה היא בסמכות חברי הכנסת. הצעת מועמד מחייבת תמיכה של עשרה חברי כנסת לפחות. ההצעה חייבת להיעשות בכתב והיא נמסרת ליושב ראש הכנסת.

בחירת הנשיא נערכת בהצבעה חשאית בישיבת כנסת המיועדת לעניין זה בלבד. הכרעה בבחירות מתקבלת רק כאשר אחד המועמדים זוכה ברוב של 61 חברי כנסת. במקרה שרוב כזה אינו מושג, נערכת הצבעה חוזרת. אם גם בהצבעה שנייה לא מושג רוב שכזה, נערכת הצבעה שלישית וחוזר חלילה. בהצבעה השלישית ובכל הצבעה נוספת לא יועמד לבחירה המועמד שקיבל בבחירה הקודמת את מספר הקולות הקטן ביותר.

• חתימה על חוקי הכנסת, למעט חוקים הנוגעים לסמכויותיו, וחתימה על אמנות עם מדינות חוץ שאושרו על ידי הכנסת.
  

• קבלת כתבי אמנה של שגרירים ושאר נציגים דיפלומטיים זרים והסמכת נציגים דיפלומטיים ישראלים.
  

• מינוי שופטים ודיינים, חברי המועצה להשכלה גבוהה, מועצת הרבנות הראשית ועוד.
  

• חנינת עבריינים והקלה בעונשם.
  

• יצוג מדינת ישראל בעניינים טקסיים שונים בארץ ומחוץ לה.
  

בחוק יסוד הממשלה מפורטים תפקידים נוספים בעניין הטלת הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת לאחר הבחירות, בעניין פיזור הכנסת והתפטרות ראש הממשלה.

לנשיא עומדת חסינות במילוי תפקידו והוא לא יעמוד למשפט בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו. הכנסת רשאית, בהחלטה, להעביר את נשיא המדינה מכהונתו, מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה או לקבוע כי מטעמי בריאות נבצר מנשיא המדינה, דרך קבע, למלא את תפקידו. נשיא המדינה רשאי להתפטר מכהונתו על ידי הגשת כתב התפטרות ליושב ראש הכנסת.  

במקרים בהם נתפנה מקומו של נשיא מכהן, יכהן יושב ראש הכנסת כנשיא המדינה בפועל, עד לתחילת כהונתו של נשיא חדש. אם יצא נשיא מכהן את גבולות המדינה, ימלא את מקומו יושב ראש הכנסת עד לשובו.  

• הנשיא חיים ויצמן, מתוך דבריו למשלחת הכנסת אשר בישרה לו על בחירתו לנשיא המדינה (1949): "הטלתם עלי כבוד גדול ואחריות כבדה, ואני מבטיחכם שאתאמץ בכל כוחותי למלא את השליחות ההיסטורית שהטלתם עלי בערוב ימי".
  

• הנשיא חיים ויצמן, מתייחס לסמכויותיו בפועל כנשיא: "את אפי אני יכול לדחוף רק במטפחת שלי ולא בשום עניין אחר".
  

• הנשיא אפרים קציר, לאחר בחירתו לתפקיד (1973): "אינני פוליטיקאי ולא מדינאי מקצועי, לכן התרגשתי לשמוע שהכנסת בחרה למשרה רמה זו באדם שחלק ניכר מעיסוקו מוקדש למדע ולמחקר. כבר בעבר היו לי הזדמנויות לשרת את עמי ואני שמח עתה על ההזדמנות החוזרת שניתנה לי לשרת את העם. מתפקידו של הנשיא לדאוג לאחדות העם, להקטנת פערים, למניעת קיטוב חברתי ולהעלאת הרמה המוסרית של העם".
  

• הנשיא אפרים קציר, מדבריו בתום כהונתו (1978): "פעמים הרבה שאלתי את עצמי, לשם מה באים באים יהודים כה רבים, מן הארץ ומן התפוצות, לבית זה שבו אין מחלקים לא משרות ולא תקציבים? ההסבר שלי הוא: לכל יהודי יש חלום על מדינת ישראל כפי שהיא צריכה להיות. את המציאות הוא מכיר יפה, על אורותיה וצלליה, ועליה הוא מדבר עם ראש הממשלה, עם שרים, עם פקידים בכירים ועם אנשי הביצוע. כאן לבית הנשיא, באים לדבר על החלום, על מדינת ישראל כפי שכולנו היינו רוצים שתהיה".
  

• הנשיא עזר ויצמן, מתוך ספר זכרונותיו (2002): "את הנשיא בוחרים הח"כים, ולא העם, שרוצה לראות בבית הנשיא את האיש הפופולרי בעיניו. מתעוררת כאן תמיהה: אם הבחירה לנשיא היא כה פוליטית, ונעשית על ידי גוף פוליטי, על ידי אנשים שאף אינם טורחים להסתיר את שיקוליהם הפוליטיים, כיצד מצפים מהנשיא שיהיה א-פוליטי?".
  

• הנשיא יצחק נבון, מדבריו בתום כהונתו (1983): "אין לזלזל במוסד הנשיאות. אין שכבה אחת בעם הזה שאינה זקוקה למילה טובה של הנשיא. וזה כולל פרופסורים, תעשיינים, עשירים ועניים, אשכנזים וספרדים. יש לכך חשיבות עצומה גם בלי סמכויות מעשיות כביכול".
  

למידע נוסף - לחצו כאן.