אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אות מלחמת העצמאות.
אות מלחמת העצמאות. 
 
צו גיוס.
צו גיוס. צילום: לע"מ
 
חיילי חטיבה 8 במהלך המלחמה
חיילי חטיבה 8 במהלך המלחמה צילום: לע"מ
 
לוחמים בשריוניות.
לוחמים בשריוניות.  צילום: לע"מ
 
ארטילריה במלחמת העצמאות.
ארטילריה במלחמת העצמאות. צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף בנושא
 לאתר חיל האוויר והחלל


ערכים קשורים
 פלמ"ח
 הגנה
 ארגון צבאי לאומי
 לוחמי חרות ישראל
 צה"ל
 גח"ל
 העפלה
 פלסטינאים
 צבא ההצלה
 הליגה הערבית
 פאוזי קאוקג'י
 דרוזים
 ירדן
 לבנון
 מצרים
 עירק
 סוריה
 המנדט הבריטי
 מבצע נחשון
 פייסל אל-חוסייני
 פרשת דיר יאסין
 דוד בן-גוריון
 יעקב דורי
 יגאל ידין
 מבצע דני
 מבצע יואב
 חצי האי סיני
 מבצע חירם
 אילת
 דגל הדיו
 רצועת עזה
 הר הצופים
 צדאם חוסיין
 החלטת החלוקה
 הסכמי שביתת הנשק
 הכרזת העצמאות


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 ישראל והציונות


 
 
 

מלחמת העצמאות


Israel's War of Independence

יחסי הכוחות |  מלחמת האזרחים |  הפלישה |  קרבות עשרת הימים |  המשך המלחמה |  הסכמי שביתת הנשק |  ציטוטים |  מידע נוסף

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור או מלחמת הקוממיות), המלחמה שניהל היישוב היהודי בארץ על המשך קיומו ועל עצמאותו המדינית בעקבות החלטת האו"ם 181 על חלוקת א"י, ב-29 בנובמבר 1947. המלחמה פרצה למחרת קבלת ההחלטה, בתקיפת תחבורה יהודית ליד פתח תקווה, והסתיימה ב-20 ביולי 1949, בחתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה.

 

במהלך מלחמת העצמאות נהרגו כ-6,000 יהודים

(מתוכם כ-4,000 חיילים  ו-2,000 אזרחים), כאחוז אחד מאוכלוסיית

היישוב היהודי באותה העת (שש מאות וחמישים אלף איש לערך). מן הצד הערבי מוערך מספר ההרוגים בכ-2,000 הרוגים מקרב צבאות מדינות ערב ומספר לא ידוע נוסף של לוחמים פלסטינאים.

אפשר לחלק את המלחמה לארבעה שלבים: בשלב א' - "מלחמת האזרחים" שנמשכה עד תום המנדט הבריטי - התמודדו כוחות היישוב עם ערביי א"י, שהסתייעו במתנדבים מארצות ערב. יש המחלקים שלב זה לשניים - שלב הבלימה, ושלב מתקפת הנגד. בשלב ב', עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, פלשו לישראל צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב; שלב זה הסתיים בהכרזת ההפוגה הראשונה ב-11 ביוני 1948. שלב ג' - קרבות עשרת הימים (18.7.1948 - 9.7.1948), ואחריהם ההפוגה השנייה. שלב ד' - המשך המלחמה, החל במבצע יואב (15.10.1948) ועד לסיומה בהסכמי שביתת הנשק.  

 

 


יחסי הכוחות

האוכלוסייה היהודית בא"י מנתה עם פרוץ המלחמה כ-600,000 נפש; עמד לרשותה כוח סדיר מצומצם (2,100 אנשי פלמ"ח, 9,500 אנשי חי"ש [חיל השדה] של ההגנה וכ-1,500 אנשי אצ"ל ולח"י), מצויד בנשק קל. לא היו לכוחות היישוב טנקים, תותחים או ספינות מלחמה, ועמדו לרשותו רק מספר מטוסים קלים. במהלך המלחמה, ובייחוד מאז הקמת צה"ל מיד אחרי הכרזת המדינה, התרחב הכוח.

 

חברי ארגון ההגנה מתאמנים במטווח בבסיס קליטה של צה"ל (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

 

ביום הפלישה לא"י עמדו לרשות המדינה שאך-זה נולדה הכוחות הלוחמים הבאים (במספרים עגולים): 17,000 אנשי חי"ש; 6,000 אנשי חי"מ (חיל משמר, בעיקר תושבי היישובים השונים שהגנו על בתיהם, אך בהמשך השתתפו יותר ויותר בפעילות התקפית); ו-1,500 אנשי אצ"ל ולח"י. מספרים אלה אינם כוללים יחידות בהתארגנות ראשונית, יחידות עורפיות, גורמי מנהלה ושירותים ואנשי המטה הכללי. מכאן ואילך הגדיל צה"ל את מצבתו, עד שמנה בסך הכול כ-120,000 מגויסים לקראת סוף המלחמה.

 

הרחבת הכוח כללה, מלבד גיוס החובה שהוכרז בארץ, גם את אנשי גח"ל (גיוס חוץ לארץ), בעיקר מבין המעפילים בקפריסין, ואת אנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), שהיו בחלקם בעלי כישורים צבאיים שלא עמדו לרשות היישוב, כגון טייסי קרב. ציודו של צה"ל השתפר לבלי הכר עקב מאמצי הרכש הנמרצים שהזרימו לישראל מטוסי קרב והפצצה, טנקים, שריוניות ותותחים, ועקב הרחבתו המהירה של התע"ש.

קשה להעריך את עוצמת הפלסטינאים, משום שרוב אנשיהם היו מגויסים חלקית או מתנדבים לשעה. מכל מקום, היו ביניהם מלכתחילה כ-9,000 איש שקיבלו הכשרה צבאית במסגרות בריטיות קודם למלחמה; לפי אחת ההערכות, מספרם הגיע בשיאו ל-14,000. אליהם הצטרפו בתחילת 1948 כ-6,000 מתנדבים במסגרת צבא ההצלה של הליגה הערבית בפיקודו של פאוזי קאוקג'י, 1,500 מתנדבים ששיגר ארגון האחים המוסלמים ממצרים וגדוד דרוזי שהגיע מסוריה והשתתף בכמה קרבות לצד צבא ההצלה, בטרם הושגו הבנות בין הדרוזים והיהודים, והגדוד פוזר.



צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב, שהצטרפו למלחמה בשלב ב', היו מאורגנים למדי, ומצוידים בשריון, בארטילריה ובמטוסי קרב והפצצה. אך מלבד ירדן (עבר-הירדן דאז) ולבנון, מדינות ערב האחרות לא הטילו למערכה את מרבית כוחותיהן. צבא עבר-הירדן, הלגיון הערבי, מנה כ-6,500 איש, וארגונו היה הטוב מכל צבאות ערב, בין השאר הודות לפיקודם של קצינים בריטים בראשות בריגדיר סר ג'ון גלאב (גלאב פחה). צבא לבנון היה הקטן ביותר, כ-2,000 איש, כמעט ללא נשק כבד. כוח הפלישה ששיגרה מצרים מנה כ-6,000 איש, ובכלל זה חטיבה משוריינת וגדוד תותחנים. עירק שיגרה למערכה, דרך ירדן, כוח בגודל דומה, אך בחימוש פחות טוב.

 

כוח הפלישה שהטילה סוריה למערכה כלל 3,000 איש בקירוב, והיה מצויד בתותחים ובכלי רכב משוריינים. מלבד זאת הפעילו מצרים, עירק וסוריה את חילות האוויר שלהן, ומצרים הפעילה גם את חיל הים שלה.

 

 


במהלך המלחמה כמעט לא תוגברו כוחות הפלישה הערביים, למעט החלפת אבדות, ולא חלו שינויים משמעותיים בחימושם.

 


מלחמת האזרחים

חלקה הראשון של מלחמת האזרחים, עד 2 באפריל 1948, התנהל בעוד הארץ כפופה להלכה לשלטון המנדט הבריטי. אולם שלטונות המנדט כמעט לא התערבו במצב הביטחוני המידרדר, ושאפו בראש ובראשונה להגן על עצמם. הם התרכזו בכמה מובלעות - "בווינגרד" בירושלים, שרונה (הקרייה) בתל אביב, ומחנות צבא שונים כמו צריפין - ורק לעתים רחוקות ניסו למנוע שפיכות דמים. הבריטים פינו בהדרגה את מחנותיהם; חלקם נפלו לידיים יהודיות, וחלקם - לידיים ערביות. המאחז האחרון של הבריטים היה נמל חיפה, שאותו פינו סופית ב-30.6.48.

 

חיילי חטיבת הנגב במהלך מבצע יואב במלחמת העצמאות, 1948 (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

 

הפעילות הצבאית בחלק הראשון של שלב זה התבטאה בלחימה על צירי התחבורה בין היישובים השונים ובלחימת רחוב בערים המעורבות (ירושלים, חיפה, תל אביב-יפו ועוד). למחרת החלטת החלוקה הותקף ליד נמל התעופה לוד אוטובוס שהיה בדרכו מנתניה לירושלים - 5 נוסעים נהרגו.

 

עם פרוץ המלחמה עמדה בפני היישוב שאלה, האם לפנות יישובים מבודדים ו"לקצר קווים", ונתקבלה החלטה עקרונית שלא לעוזבם, אלא לפנות מהם ילדים ולא-לוחמים. בהדרגה התפתחה שיטת השיירות לתנועה מעט יותר בטוחה בדרכים. לצורך זה נבנו "משורייני סנדוויץ'" - משאיות מדופנות בלוחות פלדה שביניהם לוחות עץ. שיירות רבות הצליחו להגיע ליעדן, אך אחדות נקלעו למארבים וספגו אבדות קשות. זכורות במיוחד שיירת יחיעם, שיירת חולדה בדרך לירושלים ושיירת נבי דניאל, שנפגעו קשות - כולן בחודש מרס 1948. מבחינת היישוב היהודי, היה זה החודש הגרוע ביותר במלחמה כולה. עוד לפני כן, ב-15 בינואר, הושמדה מחלקה של ההגנה שנשלחה רגלית לתגבור גוש עציון, הל"ה.

במשך כל החלק הראשון של שלב א' במלחמת העצמאות היתה היוזמה בידי הערבים. אך ב-3 באפריל החל החלק השני, כאשר נטלה ההגנה את היוזמה במבצע הגדול הראשון של המלחמה, מבצע נחשון שנועד לתפוס שטחים חולשים על הדרך מהשפלה לירושלים. הכוחות שרוכזו למבצע זה נגרעו מיישובים רבים, וצוידו בנשק שזה עתה הגיע במבצעי הרכש המוטסים הראשונים. (מבצעיה השונים של מלחמת העצמאות מפורטים בטבלה הנלווית.)

שיירת אספקה מתארגנת לתנועה במהלך המלחמה (צילום: בטאון חיל-האוויר)


בה בעת תקף צבא ההצלה את משמר העמק ואת רמת יוחנן, ונבלם. בקרב על רמת יוחנן השתתף גדוד המתנדבים הדרוזי, שהגיע מסוריה בסוף מרס 1948, ובעקבות מפלתו הצטרפו הדרוזים בא"י לצד היהודי.

מבצע "נחשון" נחל הישגים חשובים, ביניהם כיבוש הקסטל החולש על הדרך לירושלים. המשלט עבר כמה פעמים מיד ליד, ובמהלך הקרבות נהרג מפקד הפלסטינאים בגזרה, עבד אל-קאדר אל-חוסייני (אביו של פייצל אל-חוסייני). אולם היה על הכוחות שהשתתפו במבצע לחזור למקומותיהם הקודמים כדי להגן עליהם, ולא היה לאל ידו של צה"ל להחזיק בכל השטחים שנכבשו במבצע. כעבור ימים אחדים נחסמה שוב הדרך לירושלים.

ב-9 באפריל תקפו כוחות אצ"ל ולח"י, בתיאום עם ההגנה, את הכפר דיר יאסין בפרברי ירושלים (כיום בגבעת שאול). בקרב נהרגו ערבים רבים, ביניהם לא-לוחמים. הדבר חולל זעזוע כללי, ועד היום יש המאשימים את הכוחות התוקפים במעשה טבח מכוון. כעבור ימים אחדים נפלה שיירה שעשתה דרכה מירושלים המערבית להר הצופים ("שיירת הדסה", ובה בעיקר רופאים ואחיות מביה"ח הדסה ומדענים מהאוניברסיטה העברית הר הצופים) למארב בשייח' ג'ראח והושמדה.

בהמשך חודש אפריל נטלה ההגנה את היוזמה בכמה גזרות אחרות. טבריה היתה העיר המעורבת הראשונה שנפלה לידיים יהודיות (18 באפריל), ואחריה חיפה (22 בו) וצפת (10 במאי, במסגרת מבצע "יפתח"). מנגד, גוש עציון נפל לידיים ערביות ב-13 במאי. בעקבות זאת פונו כמה יישובים מבודדים בסביבות ירושלים ובצפון ים המלח. באותו יום נכנעה העיר הערבית יפו.

בסיום השלב הראשון, מלחמת האזרחים, עלה בידי היישוב היהודי להרחיב את שטחו ולהוכיח את יכולתו להפעיל את כוחותיו במבצעים גדולים יחסית. מאמצי הרכש כבר החלו לשאת פרי. צבא ההצלה נבלם ונהדף לאחור, ומעתה התרכז באיזור מאוכלס בערבים במרכז הגליל ולא עסק רבות בלחימה.

אחד המאפיינים החשובים של תקופה זו היה תחילת בריחתם של תושבים ערבים ממקומות מגוריהם בערים ובכפרים שנפלו לידיים יהודיות, או שנמצאו בסמוך לאזורי הקרבות, וגם ממקומות רחוקים יותר. זו היתה ראשיתה של בעיית הפליטים הפלסטינאים, שעודנה עומדת על הפרק עד היום כאחד מסלעי המחלוקת הכבדים ביותר בין ישראל והפלסטינאים. העמדה הערבית הרשמית מאשימה את היישוב ואת מדינת ישראל במדיניות מכוונת של גירוש (ומאזכרת לדוגמה את פעולת דיר יאסין, שנועדה לפי גרסה זו להטיל אימה על כלל ערביי א"י). העמדה הישראלית גורסת כי לא היתה מדיניות גורפת שכזו, ורוב הפליטים עזבו מרצונם, או גורשו משום שהשתתפו בלחימה. ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם, וקשה מאוד למצוא תיאור היסטורי של בעיית הפליטים שהוא חף מעמדה פוליטית עכשווית.

 

 


הפלישה

לאחר שנתקבלה החלטת החלוקה של האו"ם, הכריזה בריטניה על כוונתה לסיים את שלטון המנדט ביום 15.5.1948. (כאמור, הפינוי הסופי של הכוחות הבריטיים מהארץ נשלם למעשה רק כ-3 חודשים אחר כך). הואיל ויום זה היה שבת, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ביום ו', 14.5. למחרת היום הופצצה תל אביב מן האוויר, וכוחות ערביים סדירים פלשו לתחומי המדינה.

 

מהלך הפלישה הערבית לארץ ישראל, מיום תחילת הפלישה (15.5.1948) ועד להפסקת האש כחודש לאחר מכן (11.6.1948). להגדלה לחצו על המפה


דומה שלא היתה לצבאות ערב תוכנית פלישה מתואמת ומוסכמת, ומכל מקום לא היה להם פיקוד משותף בעל סמכויות ממשיות. גם לא ברור באיזו מידה היה בכוונתן למסור את הארץ לשלטון פלסטיני, או לחלקה ביניהן; ודאי שעבר-הירדן דאז התכוונה לספח לתחומה את השטחים שיפלו בידיה, וכך גם עשתה. הרצון בכיבוש היה אחד ממניעיהן של מדינות ערב; מניע אחר היה לחץ דעת הקהל, ולחצים הדדיים של המדינות הערביות זו על זו. בסופו של דבר הקצו כל מדינות ערב הפולשות חלקים גדולים או קטנים יותר מצבאותיהן הסדירים לפלישה, ואלה תוגברו בכוחות סמליים של מדינות אחרות כמו ערב הסעודית וסודן, ובפלסטינאים שכבר היו שרויים בלחימה זה שישה חודשים.

ב-18 במאי פרסמה ממשלת ישראל את פקודת הקמתו של צה"ל, ו"ארגוני הפורשים" (אצ"ל ולח"י) הצטרפו לשורותיו, אם כי בירושלים שמרו על מסגרותיהם הנפרדות, משום שהעיר נועדה להימסר לחסות בינלאומית לפי החלטת החלוקה, וישראל טרם הכריזה על הכללתה בשטחה. ביום הפלישה מנה הכוח היהודי כ-25 אלף איש, עדיין לא חמושים כהלכה. צה"ל הקים שלוש חזיתות (שנקראו לאחר זמן פיקודים) - צפון, מרכז ודרום. כוחותיו היו מאורגנים אז בשש חטיבות שדה, שלא עמד לרשותן נשק כבד. כן היו בו חיל אוויר של מספר מטוסים קלים, וכוח ימי זעיר. רמטכ"ל ההגנה יעקב דורי נעשה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, ולצדו בלט ראש אגף המטה הכללי (אג"ם), יגאל ידין, שניהל בפועל את מהלכי הלחימה. שר הביטחון והכוח המנחה היה דוד בן-גוריון.

צבאותיהן של מצרים, סוריה, לבנון ועבר-הירדן פלשו לישראל משטחן, והצבא העירקי קיבל אחריות לגזרות מסוימות בצפון החזית הירדנית. צבא לבנון היה אמור לחצות את אצבע הגליל ולחבור עם הסורים, אך נבלם ברמות נפתלי. הצבא הסורי פלש תחילה לעמק הירדן מדרום לכנרת, בכוונה לכבוש את טבריה ואח"כ את נצרת. משנהדף, פלש מצפון לכנרת וכבש את משמר הירדן, אך שם נבלם.

צבא עבר-הירדן השתלט על שטחים במזרח א"י שנועדו למדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה, אך לא פלש לשטחי המדינה היהודית. עיקר לחימתו של הלגיון הערבי היתה בירושלים. העירקים, שפעלו מצפון לו, השתלטו על תחנת הכוח בנהריים ועל השומרון, וניסו את כוחם בכמה פלישות לצפון השרון בכוונה לכבוש את נתניה, אך נבלמו.

צבא מצרים, הגדול ביותר, נע בשני ראשים: האחד לאורך חוף הים התיכון, והאחר דרך באר שבע וחברון לדרום גזרת ירושלים. היישובים היהודיים לאורך ציר התקדמותו של הצבא המצרי בציר החוף באו במצור בזה אחר זה, וניהלו קרבות השהיה ובלימה עזים. שניים מהם פונו בסופו של דבר, יד מרדכי וניצנים, אך היתר החזיקו מעמד. לבסוף נבלמו המצרים בגשר "עד הלום", מעט דרומית לאשדוד, בקרב שהשתתפו בו לראשונה מטוסי קרב ישראליים (מטוסי מסרשמידט שנרכשו מצ'כוסלובקיה).

הגזרה הקשה ביותר מבחינת ישראל היתה גזרת ירושלים, שם היה עליה להתמודד עם הלגיון הערבי, עם הצבא המצרי ועם הכוחות הפלסטיניים. כל הניסיונות לפרוץ לעיר העתיקה ולהסיר את המצור מעל הרובע היהודי הנצור עלו בתוהו, והרובע נכנע ב-28 במאי. בה בעת הצליח צה"ל להשתלט על שכונות ערביות מחוץ לחומות העיר העתיקה, כמו קטמון.


המאמצים להסיר את המצור מעל ירושלים התמקדו בתחנת המשטרה בלטרון, שהותקפה חמש פעמים ללא הצלחה. בסופו של דבר נפרצה "דרך בורמה" מדרום לכביש הראשי, ב"קו התפר" בין הלגיון והמצרים, ודרכה קיבלה ירושלים אספקה עד תום המלחמה.

בשלב זה של הלחימה כמעט לא היתה יוזמה התקפית של צה"ל, מלבד כמה הפצצות אוויריות על עמאן ודמשק.

בתחילת יוני התערבה מועצת הביטחון של האו"ם במתרחש וקראה להפסקת אש ("הפוגה") לארבעה שבועות. זו הוכרזה ב-11 ביוני ונשמרה כללית ע"י כל הצדדים, מלבד כמה "שיפורי עמדות" פה ושם. צה"ל ניצל את ההפוגה להתאוששות ולהצטיידות, שהתנהלה למרות אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון כבר בתחילת הקרבות. שיבוש קשה בהתארגנות צה"ל נבע מהחלטתו של בן-גוריון לפרק את המטה הנפרד של הפלמ"ח, ומרצונו למנות לתפקידים בכירים קצינים מיוצאי הצבא הבריטי. כמה קצינים בכירים הגישו את התפטרותם, ובן-גוריון איים בהתפטרותו הוא, אך לבסוף נמצאה פשרה זמנית.

 

 


קרבות עשרת הימים

עם תום ההפוגה עבר צה"ל למתקפה בשתי חזיתות, ירושלים והגליל, תוך המשך הבלימה בשאר הגזרות (מלבד כמה מבצעים להסרת המצור מעל יישובים בדרום). החשוב במבצעים בשלב זה היה מבצע דני, שבו נכבשו לוד ורמלה והורחק איום הלגיון מתל אביב.

 

 

כיבוש שדה התעופה לוד במבצע דני (צילום: לע"מ)

מבצע דני
ערך נוסף
מבצע במלחמת העצמאות במהלכו נכבשו לוד ורמלה, הורחק איום הלגיון הירדני מאזור המרכז, נכבש שדה התעופה לוד, ונפתח ציר תנועה לירושלים. התנהל בין ה-9 ל-19 ביולי 1948
אל הערך המלא - לחצו כאן

 

הישגים חשובים הושגו בגליל, לרבות הדיפתו של צבא ההצלה וכיבוש הגליל המערבי. עם זאת, הדרך לירושלים נשארה מנותקת. גם הניסיונות לפרוץ את הדרך לנגב לא עלו יפה.

קרבות עשרת הימים הסתיימו בהפוגה שנייה שהכריזה עליה מועצת הביטחון, הפעם בלא הגבלת זמן. הפסקת אש זו התמוטטה בהדרגה, ובאוקטובר עבר צה"ל למתקפה בכל החזיתות.

 


המשך המלחמה

השלב האחרון של המלחמה עמד כולו בסימן יוזמה התקפית של צה"ל. בצפון נהדף צבא ההצלה סופית (במבצע "חירם"), וצה"ל דלק אחריו וכבש מספר כפרים בדרום לבנון. בדרום נערכה שורה של מבצעים, החל ב"יואב" (אוקטובר 1948) שהביא לכיבוש באר שבע וכלה ב"חורב" (דצמבר), שבמהלכו חדר צה"ל עמוק לחצי האי סיני. בריטניה וארה"ב הציגו בפני ישראל אולטימטום, וצה"ל חזר לגבולות א"י המנדטורית בחזית זו, לא לפני שנכנסו מטוסיו לקרב אוויר עם מטוסים בריטיים, והפילו חמישה מהם. עם זאת, כוח מצרי נותר מכותר ב"כיס פלוג'ה" (איזור פלוגות דהיום), והחזיק מעמד עד סוף המלחמה. בחזית הדרומית התנהל גם הקרב הימי הרציני היחיד בכל המלחמה, כאשר טובעה אוניית הדגל של הצי המצרי, האמיר פארוק, בידי כוח קומנדו ימי ישראלי (ב-22 באוקטובר).

 

 

כיבוש באר שבע (צילום: לע"מ)


במרכז התמקדו המאמצים בהרחבת "פרוזדור ירושלים" ובהסרת המצור מעל העיר. אף שלטרון לא נכבשה, הדרך לירושלים נפתחה למעשה והמצור הוסר. בצפון השתלט צה"ל על כל הגליל (מבצע "חירם"), מלבד ראש הגשר הסורי במשמר הירדן. הקרבות נגד העירקים בשומרון לא עלו יפה, בשל העדיפות שניתנה לגזרות אחרות.

 

הקרב ליד הכפר הערבי סעסע בדרך לכיבוש הגליל העליון, מבצע חירם (צילום: לע"מ)


המבצע האחרון של צה"ל במלחמת העצמאות היה מבצע "עובדה". שתי חטיבות עשו את הדרך לאום רשרש (אילת) על חוף ים סוף, במטרה לבסס בפועל את שלטון ישראל בנגב כולו. ב-10 במרס הונף "דגל הדיו" באום רשרש, ובה בעת כבש צה"ל את איזור עין גדי לחוף ים המלח. בכך הסתיימה המלחמה, למעשה.

 

 

הנפת דגל הדיו באום רשרש (צילום: מיכה פרי, לע"מ)

 


הסכמי שביתת הנשק

בעקבות הצלחות צה"ל בחזית הדרום באוקטובר-דצמבר 1948, הודיעה מצרים בתחילת ינואר על נכונותה לשאת ולתת עם ישראל על שביתת נשק. ההסכם נחתם ב-24 בפברואר 1949, והשאיר בידי המצרים את רצועת עזה. מרפיח דרומה, קו הגבול בין שתי המדינות היה הגבול הבינלאומי הישן. כיס פלוג'ה פונה ונמסר לישראל. ב-23 במרס נחתם הסכם שביתת נשק עם לבנון, שבמסגרתו פינתה ישראל את השטחים שכבשה בדרום לבנון וחזרה לגבול המנדטורי.

 

הכוחות הישראלים נכנסים לפלוג'ה לאחר פינוי הכוחות המצריים (צילום: דוד אלדן, לע"מ)

 

 

ב-4 באפריל נחתם ההסכם עם ירדן, שהשאיר בידי הירדנים את שטחי הגדה המערבית ואת ירושלים המזרחית (מלבד מובלעת ישראלית בהר הצופים). אלה סופחו מיד לממלכה ההאשימית, בלא התנגדות נמרצת מדי מצד ישראל. איזור נחל עירון (ואדי ערה), שהיה בידיים עירקיות, נמסר לישראל.

 

ההסכם האחרון נחתם עם סוריה, ב-17 ביולי. הסורים חזרו לגבול הבינלאומי, והשטחים שהחזיקו בהם הוכרזו אזורים מפורזים. עירק, אף שפינתה את כוחותיה מא"י, לא חתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל, ונשארה באופן רשמי במצב מלחמה עמה עד לנפילת שלטונו של צדאם חוסיין.



השיחות על הסכמי שביתת הנשק נערכו באי היווני רודוס, ב"מלון השושנים", בתיווכו של נציג מזכ"ל האו"ם רלף בנץ', שזכה בפרס נובל לשלום על מאמציו אלה.

 

בהמשך היו הצדדים אמורים לפתוח בשיחות על שלום של קבע בלוזן שבשוויץ, אך שיחות לוזן התמוטטו במהירות, ומשטר שביתת הנשק המשיך לשרור באיזור עוד שנים רבות.

 

תודתנו לאסף אגין על נתוני יחסי הכוחות.

 


ציטוטים

 

  • "אם לסכם בבהירות הייתי אומר ברגע זה, שהסיכויים שקולים מאוד. ואם לכנות יתר- הייתי אומר, שהיתרון שלהם גדול, אם אמנם יעלה כל הכוח הזה ויילחם, שלהם גדול" . (יגאל ידין, ראש אג"ם, מתוך דבריו בנוגע לסיכוי לעמוד בפלישת מדינות ערב,  12 במאי 1948)

 

  •  "האם אנו רואים אפשרות ריאלית לעמוד בפני הפלישה? תשובתי היא: אם נוכל להגדיל כוח האדם המגוייס, על ידי תוספת גיוס בארץ ועליה מחו"ל, אם נרחיב את האימונים ונרבה הציוד - בחלקו על ידי ייצור שלנו בארץ ובחלק יותר גדול על ידי כך שנעביר לארץ מה שרכשנו בחו"ל, נוכל לעמוד וגם לנצח, ולא בלי אבידות והזדעזעויות קשות, ולכך יש להכשיר את היישוב" . (דוד בן-גוריון, מתוך נאומו בישיבת מנהלת העם בה הוחלט על הקמת המדינה, 12 במאי 1948)

 

  •  "השגנו שתי תוצאות: ניצלנו משמד והקמנו מדינה". (יגאל ידין, מסכם את תוצאות המלחמה)

 

 

 


מידע נוסף

 

שיח לוחמים - סקירת כל מלחמות ישראל. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as24-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©