דכאו

ב-1942 הועברו היהודים מדכאו למחנות ההשמדה בפולין, ואילו שנתיים מאוחר יותר הועברו אלפי יהודים (בעיקר מהונגריה) אל בתי החרושת לחימוש שהוקמו ליד המחנה.

כל האסירים בדכאו הועבדו בפרך, במחנה עצמו וב-36 מחנות-משנה - הן עבור המדינה והן עבור חברות פרטיות ששכרו את האסירים תמורת תשלום יומי לס"ס. מבין 206,000 האסירים שהובאו לדכאו מתו במקום לפחות 32,000, אך ודאי שאלפים נוספים נספו בצעדות המוות, בניסויים הרפואיים ועוד, אך לא היו רשומים כאסירים במקום.

המשרפות בדכאו (צילום: יורם רוזנצוויג)

בחודשים האחרונות לקיומו של המחנה החמירו התנאים עוד יותר ומגיפת טיפוס הפילה 100 - 200 חללים מדי יום. 7,000 אסירים הוצאו מהמחנה בצעדת מוות באפריל 1945, וכאשר הצבא האמריקני נכנס למחנה, נמצאו בו 60,000 אסירים תשושים וחולים, כשליש מהם יהודים. 36 מבין 40 אנשי הס"ס מסגל המחנה שהועמדו לדין, הוצאו להורג. שרידי המחנה משמשים מצבת זכרון לשואה.

אסירים במחנה דכאו מאחורי גדרות התיל, לאחר שחרור המחנה, 1945 (צילום: איי פי)

הערך והמפות מתוך "לקסיקון השואה", מאת איתמר לוין, הוצאת ידיעות אחרונות (2005)