הרפובליקה הדומיניקנית

הרפובליקה הדומיניקנית - דיוקן

שם רשמי	Republica Dominicana
שטח	48,730 קמ"ר (מקום 133 בעולם)
אוכלוסייה	9,183,984 (מקום 84 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין	1.47%
תושבים	תערובת 73%, לבנים 16% שחורים 11%
שפה רשמית	ספרדית
דתות	קתולים 95%
בירה	סנטו דומינגו
ממשל	רפובליקה
ראש מדינה נוכחי	הנשיא לאונל פרננדז רניה
עצמאית מאז	27 בפברואר 1844 (מהאיטי)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	25%
תמ"ג לנפש	7,000 דולר (מקום 110 בעולם)
שיעור אבטלה	17%
ענפי כלכלה מרכזיים	קני-סוכר, קפה, כותנה, קקאו, טבק, אורז, שעועית, תפוחי-אדמה, תירס, בננה, בקר, חזירים, מוצרי חלב, בקר, ביצים; תיירות, עיבוד סוכר, כרייה (פֶרו-ניקל, זהב), טקסטיל, מלט, טבק
מטבע	פסו
ידיעת קרוא וכתוב	84.7%
תוחלת חיים	נשים - 73.33; גברים - 70.21 (מקום 119 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

הרפובליקה הדומיניקנית שוכנת על שני שלישים של האי היספניולה. במרכזה משתרע רכס קורדיליירה (Cordillera; שיאו בהר פיקו דוארטה, 3,175 מ', שהוא גם ההר הגבוה ביותר באיים הקריביים). בצפונה ובמזרחה שטחים נמוכים יותר ופוריים, המשמשים לחקלאות. רוב האוכלוסייה מתגוררת בחלקה המזרחי של המדינה. המקום הנמוך ביותר במדינה ובאיים הקריביים הוא אגם אנריקיו (40 מטרים מתחת לפני הים) שנחשב לאטרקציה תיירותית בשל שפע התנינים השורצים במימיו המלוחים. האקלים ברפובליקה הדומיניקנית הוא טרופי ימי, כמות המשקעים הממוצעת מגיעה לכ-1400 מ"מ בשנה. שלג קל נצפה לעיתים בעונת החורף בפסגתו של הפיקו דוארטה. המדינה ממוקמת במרכז חגורת ההוריקנים הפוקדים את הים הקריבי.

עריה הגדולות: סנטו דומינגו - עיר נמל המשמשת בירתה, מספר תושביה 2,250,000 (אומדן 2003). ערים מרכזיות נוספות: סנטיגו, לה וגה וסן פרנסיסקו דה מקוריס.

הארמון הנשיאותי בסנטו דומינגו הבירה (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

למרות פריחה כלכלית יחסית בשנים האחרונות, הרפובליקה הדומיניקנית היא אחת המדיניות העניות ביותר בקריביים. הפער בין העניים (רובם מולטים ושחורים) לבין העשירים, הוא עצום.

כלכלתה מושתתת על חקלאות. הסוכר הוא הגידול המרכזי ומהווה את הבסיס לכלכלה והתעשייה. גידולים נוספים: קקאו, קפה, בננות וטבק. התעשייה הקלה מתבססת בעיקר על טקסטיל, שחלקו בכלכלה גדל לאחר חתימת הסכמי סחר חופשי עם מדינות שכנות ובמיוחד ארה"ב. בשנים האחרונות, עם הירידה במחירי הסוכר בעולם, תופסת התיירות מקום מרכזי בכלכלתה של הרפובליקה הדומיניקנית. נחשבת אחת המדינות המתויירות ביותר באיים הקריביים.

ענף הכרייה הופך לרווחי יותר ויותר בשנים האחרונות וכולל ניקל, בוקסיט, נחושת, זהב וכסף.

בשל מיקומה של הרפובליקה הדומיניקנית במרכז חגורת ההוריקנים, חשופה המדינה לנזקים הכבדים של הסופות. ההוריקנים "דייויד" (1979) ו"ג'ורג'" (1998) גרמו נזקים עצומים לכלכלת המדינה שהסתכמו במיליארדי דולרים.

הוריקן וילמה בחוף הים בסנטו דומינגו, 2005 (צילום: איי פי)

את האי היספניולה גילה קולומבוס ב-1492. ארבע שנים אח"כ הוקמה בו העיר סנטו דומינגו והוא היה למושבה של ספרד. ב-1697 עבר השטח שבמערב האי לשליטת צרפת וב-1795 עברה לשליטתה העיר סנטו דומינגו. ב-1821 התמרדו התושבים, רובם מולטים (בני תערובת של שחורים ולבנים) נגד השלטון הספרדי, אולם שליט האיטי, ז'ן-פייר בויר (Jean Pierre Boyer) , השתלט על סנטו דומינגו.

ב-1844 סולקו בני האיטי והרפובליקה הדומיניקנית נוסדה בהנהגתו של פדרו סנטנה (Pedro Santana). בעקבות חוסר יציבות במדינה, שנבעה בין השאר מהתקפות חוזרות ונשנות של האיטי, ביקש סנטנה ב-1861 את עזרתה של ספרד והרפובליקה הדומיניקנית חזרה להיות מושבת ספרדית.

התנגדות עזה לשלטון החדש הביא לנסיגה מהירה של הספרדים. בשנים שלאחר מכן נקלעה הרפובליקה הדומיניקנית לתקופה של חוסר יציבות והונהגה ע"י שליטים דיקטטורים אכזריים שמוטטו את כלכלת המדינה ואילצו אותה להסתמך על סיוע אמריקני. בשנים 1916-1924 שהו במדינה נחתים אמריקאיים והשליטו בה סדר. ב-1930 תפס את השלטון רפאל טרוחיו מולינה, שנודע כאחד הדיקטטורים האכזריים ביותר בדרום אמריקה. מולינה העביר בהדרגה לרשותו את השליטה על הנכסים במדינה. בתקופת שלטונו פרצו מספר סכסוכי גבול עם האיטי, בחמור שבהם (1937), נטבחו ע"י צבאו של מולינה כ-20,000 מתושבי האיטי שהתגוררו בסמוך לגבול. למרות שלטונו האכזרי נהנתה המדינה מפיתוח כלכלי ושקט פנימי יחסי, אולם היא הוחרמה ע"י מרבית מדינות האיזור.

לאחר הירצחו של מולינה ב-1961 שרר במדינה מצב של אנרכיה, כוחות אמריקניים פלשו שוב לאי ובבחירות לאחר מכן נבחר חואקין בלגר (Joaquin Balaguer) ששלט במדינה בשנים 1966-1978 ו-1986-2000. תקופת שלטונו אופיינה בהפרות זכויות אדם לצד שיפור מסוים במצב הכלכלה. בשנת 2000 נבחר לנשיא היפוליטו מחיה ( Hipolito Mejia).

יהודים החלו להגיע למדינה במאה ה-19. בוועידת אוויאן (1938) הציע שליט המדינה, רפאל טרוחיו מולינה, לקלוט עד 100,000 מיהודי אירופה. באותה שנה הוקם בעיר הצפונית סוסואה (Sosua) מושב שיתופי שקלט כ-500 מיהודים מאירופה  אולם זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השניה וזרם הפליטים פסק. כיום מתגוררים ברפובליקה הדומיניקנית כ-250 יהודים, 70 מהם בסוסואה.