בלוטות הרוק, בלוטות המפרישות רוק בחלל הפה
של חולייתנים,
מהוות חלק ממערכת ההפרשה החיצונית.
הפרשה מוגברת של רוק מתרחשת בהשפעה של גירויים חיצוניים של חושי
הטעם
והריח ואף על ידי מחשבה ותיאבון.
תפקידיו העיקריים של הרוק: ריכוך המזון על מנת שיהיה קל לעיכול ושמירה
על בריאות השיניים ושלמותן. הרוק מסייע בשטיפת הפה מפסולת, מחומצות
ומחיידקים,
מפזר לכל חלקי השן את הפלואוריד
(תרכובת כימית המכילה פלואור,
ואשר משמשת למניעת עששת)
המצוי במשחות השיניים ובמי השתייה וכן מעכב התפתחות של עששת התחלתית (על ידי המינרלים שבו). בנוסף, מסייע הרוק בדיבור.
ישנם שני סוגים של רוק: הרוק הסרוזי (serous), אשר מורכב ממים ומחלבונים,
ומכיל את האנזים עמילז
שמעכל את העמילן במזון;
הרוק המוקוזי (mucus), הסמיך יותר, שמרטיב את המזון ושומר על חלל הפה לח. ישנן בלוטות שמפרישות רק סוג אחד של רוק, ויש כאלה המפרישות את שני הסוגים.
בגוף האדם,
מצויים 3 זוגות של בלוטות רוק גדולות המפרישות את תוצריהן דרך תעלות אל חלל הפה: בלוטות הפרוטיס (parotid), הממוקמות מתחת לאוזניים ומפרישות בעיקר רוק סרוזי, אלו הבלוטות הגדולות ביותר; הבלוטות התת-לסתיות (submandibular glands), הממוקמות ליד הלסת התחתונה ומפרישות גם כן רוק סרוזי; הבלוטות התת-לשוניות (sublingual glands), שמפרישות בעיקר מוקוזה. בנוסף אליהן, מפוזרות בלוטות רוק קטנות בכל חלל הפה, כולל החיך, הלחיים, הלשון
והשפתיים. כמות הרוק המופרש ביום בבני אדם היא בין ליטר אחד לשני ליטרים.
בלוטות הרוק
ישנן מספר מחלות הפוגעות בבלוטות הרוק: דלקות נגיפיות וחיידקיות, ובהן החזרת,
שהיא דלקת וירלית של בלוטת הפרוטיס; אבנים בבלוטות; מורסות, וגידולים שפירים
וממאירים.
מחסור ברוק מוביל לעששת חמורה.
הדפס
