הבית הלבן

הבית הלבן משתרע על שטח בן 73,843 מטר רבוע (כולל גינות ושטחים ירוקים). יש בו שישה מפלסים ו-132 חדרים, מתוכם כ-32 חדרי מגורים פרטיים לנשיא ומשפחתו. מעון הנשיא נמצא בחזית הבניין, האגף המערבי (נבנה בהוראת הנשיא תיאודור רוזוולט ב-1902) הוא אגף העבודה שלו ושם נמצא משרדו האישי (החדר האובאלי/הסגלגל) ואילו האגף המזרחי (נבנה בהוראת הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט, ב-1942) משמש לרוב את רעיית הנשיא. מלבד זאת יש במתחם בריכה, חדר כושר, אולם באולינג, מגרש טניס, ספרייה ואולם קולנוע.

עד מלחמת האזרחים האמריקנית כלל מרבית צוות עובדי התחזוקה והשירות בבית הלבן עבדים שחורים. משך שנים רבות שילם הנשיא מהכנסתו הפרטית על תחזוקת הבית, ורק ב-1909 כוסתה ההוצאה לראשונה על ידי תקציב המדינה. 

ב-1790 חתם הנשיא ה-1 של ארה"ב ג'ורג' וושינגטון על חוק המורה כי משכן השלטון הפדרלי ימצא במרחק של עד 10 מייל מנהר הפוטמק (נמצא בעיר וושינגטון). לאחר שנבחר המיקום המדויק, נערכה תחרות לבחירת בונה ומתכנן המשכן. מתוך 9 הצעות (ביניהם אחת שהגיש תומס ג'פרסון תחת שם בדוי) שהוגשו, נבחרה זו של האדריכל ג'יימס הובן (James Hoban), בחירה שזיכתה אותו בפרס בסך 500 דולר.

ב-1792 הונחה אבן הפינה והבנייה נמשכה עד 1800 על פי תוכניתו של הובן ובפיקוחו. בתכנון הבניין נשען האדריכל (שהיה ממוצא אירי) על תוכניתה של טירת הדוכס מליינסטר בדבלין. הבניין נבנה בהשראת סגנון האדריכלות הקלאסי ועשוי ברובו מאבן חול לבנה-אפורה, בשל כך זכה זמן קצר לאחר מכן לכינוי "הבית הלבן".  עם השלמת הבנייה נכנסו למשכן הנשיא השני של ארה"ב ג'ון אדמס ומשפחתו (שהרבו להתלונן כי עבודת הבנייה במעון לא הושלמה).

במהלך מלחמת ארה"ב-בריטניה (החלה ב-1812) כבשו הבריטים את וושינגטון (1814) והעלו באש כמה ממבני הציבור בעיר, ביניהם הבית הלבן. השריפה כובתה במהרה (בשל גשם שירד באותו זמן) והבניין לא קרס, אך מרבית החלל הפנימי ניזוק. עם תום המלחמה הורה הנשיא ג'יימס מדיסון על תיקון נזקי השריפה. המלאכה התבצעה אף היא בפיקוחו של הובן והסתיימה ב-1817. במהלך השיפוצים נצבע הבית בלבן, על מנת להסתיר את סימני השריפה. 

משך שנים כונה מעון הנשיא "הבית הלבן", אך רק ב-1910 קבע הנשיא תיאודור רוזוולט את הכינוי כשמו הרשמי של הבניין. כמו כן נודע בכינויים "ארמון הנשיא", "בית הנשיא" ו"האחוזה הניהולית". ב-1961 הקימה רעיית הנשיא קנדי את "האגודה ההיסטורית של הבית הלבן" העוסקת בשימור וחקר ערכיו ההיסטוריים של הבית.

החזית הדרומית של הבית הלבן (צילום: סי די בנק)

ב-1948, במהלך כהונתו של הנשיא הארי טרומן, נמצא כי הבניין עומד בסכנת קריסה, ולמשך מרבית תקופת השיפוץ עברו הנשיא ומשפחתו ל"בלייר האוז", בית ההארחה הנשיאותי המצוי בקרבת מקום. נשיאים רבים שיפצו ושינו את הבניין בהתאם לטעמם האישי, כך לדוגמא: הנשיא פרנקלין דלנו רווזוולט הורה להוסיף בריכה, הנשיא ג'ורג' בוש האב הוסיף מסלול להטלת פרסות ואילו הנשיא ביל קלינטון הורה על הקמת מסלול ריצה.  

הנשיא ג'פרסון היה הראשון שפתח את המשכן לציבור הרחב, מסורת אשר נשמרה במהלך השנים לאחר מכן (למעט במלחמות). כיום ניתן לקיים סיורים באזורים הפתוחים לקהל (אם כי בתנאים מגבילים ביותר, מאז אירועי ה-11 בספטמבר 2001). מלבד ערכו ההיסטורי, משמש הבית הלבן כמעין מוזיאון אמנות, בשל פריטי האמנות הרבים שהצטברו בו במהלך שנות הכהונה של הנשיאים השונים.

החזית הצפונית של הבית הלבן (צילום: רויטרס)