עיכול, תהליך ובו מזון הנכנס לגופם של בעלי חיים עובר שינויים כימיים, כשהמרכזים שבהם - פירוקו לחומרים בסיסיים המנוצלים בתהליכי חילוף החומרים.
תהליך זה נעשה בבני אדם
ובבעלי חיים אחרים במערכת איברים מיוחדת הנקראת "מערכת העיכול". מערכת זו משתנה בין האורגניזמים בהתאם למזונותיהם ותפקודם.
ביצורים חד-תאיים,
נבוביים
וגם בחסרי חוליות
מסוימים אין איברי עיכול. בבעלי חיים אלה, התא כולו משתתף בקליטת המזון, והעיכול הוא תהליך כימי פשוט מאוד ופנים-תאי. ברוב חסרי החוליות ובחולייתנים העיכול הוא חוץ-תאי, כאשר בסופו של תהליך מגיעים חומרי המזון, לאחר שעברו פירוק ליחידות קטנות, אל התאים
באמצעות מחזור הדם.
תהליך העיכול מורכב משני סוגים של תהליכי עיכול משניים - עיכול כימי ועיכול מכני. תהליכים אלה משלימים זה את זה, ומגבירים את יעילות התהליך בכללותוו. העיכול המכני הוא תהליך המפרק את חומרי המזון (לדוגמא, לעיסה) ומגדיל את שטח הפנים, והעיכול הכימי הוא תהליך, ובו נחשף המזון לחומרים כימיים (לדוגמא, חומצות הקיבה או מיצי המרה) וכן אנזימים שונים, המשתתפים בתהליך.
מערכת העיכול בחולייתנים,
ובהם האדם, היא באופן כללי צינור ארוך העובר בתוך הגוף ומשנה את אופיו בקטעים שונים כדי לטפל במרכיבים שונים של המזון. מערכת זו מורכבת משמונה חלקים עיקריים, כאשר לכל אחד מהם תפקיד שונה.
מצגת הממחישה את דרך פעולתה של מערכת העיכול
המצגת מתוך אתר מעגל התזונה
, באדיבות המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח
), ובאדיבות המרכז לחינוך מדעי טכנולוגי, אוניברסיטת תל-אביב
פה
תחילת תהליך העיכול בפה.
העיכול הכימי מיושם על ידי בלוטות
המפרישות רוק המכיל אנזימים לפירוק
ראשוני של האוכל. העיכול המכני מיושם בעזרת השיניים. מערכת השיניים משמשת
לטחינה ולגריסה של המזון, להגדלת שטח הפנים של הפה, לריכוך המזון ולהפיכתו לעיסה לחה הקלה יותר לעיכול.
השיניים הטוחנות, באמצעות הלעיסה, מאפשרות בליעה של מזון מוצק לאחר שעבר תהליך של ריסוק ופירוק ראשוני - כימי ומכני. מהפה, עובר המזון הלעוס והרטוב מרוק אל בית הבליעה.
לאחר שהמזון נלעס, הוא מועבר אל בית הבליעה והוושט. באזור זה לא מתבצע תהליך עיכול, אלא העברה של המזון אל הקיבה, באמצעות מערכת שרירים.
הבליעה אינה מתבצעת באמצעות הכבידה
- וגם אדם העומד על ראשו יוכל לבלוע מזון - זאת בשל תנועת השרירים המעבירים את המזון בתנועה רציפה מחלל הבליעה, דרך הוושט, אל הקיבה.
הקיבה
הקיבה
(Stomach), היא התחנה השנייה בתהליך העיכול ובה מתבצע תהליך העיכול הראשוני: בעיקר פירוק של החלבונים
המורכבים, בחומצות חזקות ובאנזימים. המזון שמגיע מן הפה שוהה בקיבה פרק זמן (כתלות בסוג המזון וטיבו, וכן בקצב חילוף החומרים
ותפקוד הגוף).
הקיבה אינה אלא שריר
דמוי שק, ובו מופרשים מיצי קיבה חומציים מאוד כדוגמת חומצה הידרוכלורית
(HCl), ואנזימים מעכלים (כגון פפסין). כדי להגן על הרקמות מפני החומצות החזקות, מצופה הקיבה בדופן תאים רירית המתחדשת תדיר, ובה נמצאים התאים הפרייטליים, המפרישים חומצה הידרוכלורית ומים לקיבה.
קישור חיצוני - מתוך אתר ynet
עובדות על הקיבה / ד"ר איתי גל
למה הכרס מבצבצת אחרי ארוחה טובה, מאיפה השיהוקים, איך נוצרת הצרבת, ולמה קיצור קיבה לא תמיד עובד? כמה דברים שלא ידעתם על הקיבה
קיבת האדם דמוית אגס, שרירית וגמישה, ונתונה בחלל הבטן מתחת לסרעפת.
נפח קיבת אדם ריקה מגיע ל-50 סמ"ק לערך, כשהיא מלאה במזון עשוי הנפח לגדול עד פי 30. בבעלי חיים מעלי גירה מצויים מדורים נוספים בקיבה, ובהם שוהה המזון זמן רב יותר, כך מתאפשר, למשל, עיכול של תאית
(שהאדם אינו מעכל).
לאחר שהמזון שהה בקיבה ופורק בחשיפה לחומצות ואנזימים, בתהליך של התכווצויות ופירוק מכנית, מועבר המזון לתריסריון, באמצעות סדרת התכווציות של שרירי הקיבה, ולפי ויסות שריר השוער - וממנו לשאר חלקי המעי - דרך התריסריון.
התריסריון (Duodenum) הוא למעשה המעבר למעי הדק. אל התריסריון נשפכים מיצי העיכול של הלבלב
ושל הכבד,
באמצעות מערכת המרה.
מיצים אלה מטפלים בראש וראשונה בשומנים
ובחלבונים.
מן התריסריון עובר המזון המעוכל בחלקו אל המעיים.
המעיים
המעיים
הם למעשה צינור חלול ארוך, המתמשך משוער הקיבה ועד פי הטבעת. דופן המעי מורכבת משריר עטוף בקרום נסיובי (סרוזה) ובפנים - בקרום רירי (מוקוזה ותת-מוקוזה).
המעיים נחלקים לכמה חלקים עיקריים - מעיים דקים (התריסריון), המעי הריק (ג'גונום), המעי העקום (אילאום), ומעיים גסים שהם המשכם של המעיים הדקים, המעי האטום (הצקום), המעי הגס העולה, המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד, הכרכשת, החלחולת (רקטום) ופי הטבעת. המעי הדק משתתף בעיכול המזון וספיגתו, ועיקר תפקידו של המעי הגס בספיגת המים והמלחים ויצירת הצואה.
בשל תפקידם, שטח הפנים של המעיים גדול ביותר, והם מורכבים מרקמה דמויית ספוג המאפשרת קליטה של חומרים מתוך המעי אל פנים הגוף ומחזור הדם
- ומשם אל איברי הגוף והרקמות השונים באמצעות זרם הדם.
במעי הדק, צינור שאורכו מטרים אחדים, נעשה תהליך העיכול של הסוכרים
(ברירית המעיים), החלבונים והשומנים. כמו כן נספגים הויטמינים ויסודות הקורט.
מקצת החומרים נספגים במקומות ספציפיים (דוגמה: ויטמין 12-B
בקטע הסופי של המעיים). מהמעי הדק (על חלקיו השונים), עובר המזון המעוכל בחלקו אל המעי הגס.
המעי הגס
המעי הגס משמש בראש ובראשונה לספיגת המים שהיו ספוגים במזון, או שהשתתפו בתהליך העיכול, ולהחזרתם אל הגוף. לכן, במעי הגס ההפרשות הנוזליות מתקשות בשלב הכמעט סופי של העיכול.
באורגניזמים החיים באיזורים מדבריים המעי הגס הוא אחד ממנגנוני הבקרה החשובים של הגוף, המאפשר ניצולת מושלמת של המים ומיחזורם בתוך הגוף.
תוספתן
התוספתן
(אפנדיקס) הוא קטע מנוון של מעי ללא מוצא. מדובר בבליטה קטנה דמוית צינורית מפותלת, הסגורה בקצה, ומחוברת למעי הגס סמוך להתחלתו (בבטן הימנית התחתונה). אורכו מספר סנטימטרים. הוא אינו משתתף בתהליך העיכול ונחשב שריד של איבר קדום שהיה חלק ממערכת העיכול ואינו משתתף כיום בתהליך.
כשלים שונים, שהנפוץ בהם הוא חסימת התוספתן על ידי מזון או פסולת ממערכת העיכול, עלולים לגרום להתפתחות דלקת תוספתן
("אפנדציטיס"). לפי סברות שונות, יש לתוספתן תפקיד בתהליכים חיסוניים
שונים בגוף. סברות אלה לא הוכחו באופן מדעי וודאי.
פי הטבעת, המוצא התחתון של ההפרשות. שריר טבעתי הסוגר את המוצא בין הסביבה החיצונית לסביבה הפנימית של הגוף - דרך החלחולת.
לאחר שהסתיים תהליך העיכול של המזון, מגיעה הפסולת (הצואה) בדרך כלל בצורה מוצקה (עקב מיצוי הנוזלים במעי הגס) אל פתח המעי ויוצאת מן הגוף דרך פי הטבעת, שהוא שריר רצוני.
מחלות של מערכת העיכול
מערכת העיכול נמצאת במגע ישיר עם חומרים מהחוץ, חיידקים ומזיקים שונים, ולכן היא רגישה למחלות שונות. במקביל, הסביבה החומצית והמבנה הפיזיולוגי המורכב של המערכת עשויים לעתים לתקלות שונות המתבטאות במחלות בדרגות חומרה משתנות.
זיהומים ודלקות
בין יתר המחלות האופייניות למערכת העיכול ניתן למנות את המחלות הזמניות, ובהן זיהומים ודלקות הנגרמים כתוצאה מחשיפה לחיידקים או
נגיפים
שונים, המכונים בשם הכולל "קלקול קיבה". זיהומים אלה מתבטאים בדרך כלל בכאבי בטן עזים, ולעתים בשלשולים, הקאות וחום. קלקול קיבה יכול להיגרם גם כתוצאה מחשיפה למזונות שהאדם אינו מורגל בהם, ובעלי קיבה רגישה עשויים לפתח בעיות עיכול כתוצאה מאכילת מוצרי מזון שונים, תבלינים מיוחדים וכדומה.
כיבים
משפחה נוספת של מחלות במערכת עיכול נגרמת כתוצאה מכיבים
(אולקוס;
ulcer) באיברים השונים בתהליך. כיב קיבה נוצר כאשר דופן הקיבה נפצע, ועקב החשיפה התדירה לחומצות חזקות, נוצר כיב ההולך וגדל ברקמת הקיבה. כיב זה נוצר בדרך כלל כאשר מתפתחת דלקת ברירית המקיפה את דופן הקיבה או התריסריון. המחלה מתבטאת בצרבת ובמיחושים ברוב חלקי הבטן; הללו מתגברים בשעת רעב ונחלשים עם האכילה, עקב החשיפה לחומצות החזקות.
יש במחלה מרכיב תורשתי
וקיימת עונתיות בהופעתה, והיא מחמירה במצבי לחץ. מסיבוכי המחלה: התנקבות הכיב, דימום המתבטא בהקאה דמית או צואה שחורה, וחסימה המתבטאת בהקאה מרובה. הטיפול תלוי באופי המחלה, בקיומם של סיבוכים וכדומה. קיימות תרופות שונות ולפעמים הטיפול נעשה בניתוח.
כיבים יכולים להיווצר גם במעיים - והאופייני ביותר מבין כיבי המעיים הוא הכוליטיס הכיבי (Ulcerative Colitis) - דלקת של המעי הגס. מקור השם במילה הלועזית colon - מעי, והסיומת itis המציינת מצב דלקתי. מדובר במחלה דלקתית של המעי הגס ופי הטבעת, הגורמת לשילשול דמי, כאבי בטן, חום, איבוד משקל, צואה סרוחה, סחרחורת, הקאות ולעיתים גם צהבת.
ההשערה היא כי המחלה היא אוטואימונית,
בה תוקפת מערכת החיסון את הגוף. בניגוד למחלה ה"אחות" - מחלת קרוהן
- הרי שמחלת הקוליטיס הכיבי ניתנת לריפוי באמצעות כריתת חלק המעי המודלק.
טפילים
מחלות קיבה מסויימות נגרמות מנוכחותם של טפילים
החיים במערכת העיכול ופוגעים בה ובתפקודה. טפילים יכולים להיכנס למערכת העיכול באמצעות אכילת מזון לא מבושל, או מזון שאינו מבושל דיו וכולל ביצים או זחלים של תולעים שונות. בין הטפילים ניתן למנות את השערונית,
תולעת סרט זעירה (טריכינלה, Spiralis Trichinella), שבבגרותה חיה כטפיל במעי האדם. זחליה חיים בתוך כיסים בבשר בעלי חיים ביתיים, ובעיקר חזירים. תולעים נוספות החיות במערכת העיכול הן תולעי הסרט והשרשור, לו מחזור חיים מורכב ביותר.
השרשור הבוגר הוא תולעת לבנה ושטוחה החיה במעי יונקים אוכלי דגים (לרבות האדם). אורכה המרבי 10 מטר, וגופה בנוי פרקים פרקים. היא חסרת מערכת עיכול, ובראשה כפתורי הצמדה. התולעת מטילה עשרות אלפי ביצים, ובבואן במגע עם מים בוקע מהן שלב ההתפתחות הראשון של השרשור המכוסה ריסים. כשבולע אותו סרטן זעיר הוא חודר לרקמותיו וגדל שם עד שהסרטן נאכל על ידי דג. בשרירי הדג מתפתחות תולעים צעירות, וכשיונק כלשהו אוכל את בשר הדג, הן עוברות למעי שלו ובו הן משלימות את התפתחותן לשרשורים בוגרים.
לרוב גורמים הטפילים לנזקים במערכות הגוף ולתהליך העיכול. לעתים הם גורמים לעליית חום הגוף, להקאות, לשלשולים ולזיהומים שונים, אך בחלק המקרים הם אינם גורמים לתופעות מיידיות הנראות לעין - אלא פוגעים בתהליך העיכול וגורמים לנזקים חמורים עקב חוסרים בחומרי מזון, ויטמינים ועוד. הטיפול בטפילים הוא בדרך כלל באמצעות תרופות מיוחדות, הפוגעות בטפילים אך אינן מזיקות לפונדקאי.
רגישות לחלב
בין הרגישויות הבולטות במערכת העיכול ניתן למנות את הרגישות לחלב.
אצל אנשים מסויימים לא ניתן למצוא את האנזים לקטאז, המשמש לפירוק הלקטוז
- סוכר החלב. אנשים אלה מתקשים לאכול מוצרי חלב או לשתות משקאות המכילים חלב, והם נוטים להקיא או לסבול מכאבי בטן, גזים ומחושים כתוצאה מאכילתם. הטיפול הוא באמצעות הוספת האנזים בצורה מרוכזת, בכמוסות לבליעה, או באמצעות המנעות ממוצרי חלב והשלמת החוסרים בתוספי סידן
או מוצרים המבוססים על סויה.
בנוסף, ניתן למצוא חלב דל-לקטוז המכיל כמות קטנה מאוד של סוכר חלב.
* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.
מידע נוסף
מערכת העיכול - כיצד פועלת מערכת העיכול בגוף האדם ומה קורה למזון העובר בה? פרויקט באתר הכיתה האינטראקטיבית.
אנציקלופדיה ynet אנציקלופדיה כללית ועדכנית בת אלפי ערכים מכל תחומי הידע: מדעי החברה והרוח, מדעי החיים והמדעים המדויקים, מדעי כדור הארץ טכנולוגיה תרבות היסטוריה שפה ותקשורת אמנויות, חינוך יהדות ספורט חוק ומשפט, גיאוגרפיה ספרות אינציקלופדיה
הדפס
