הקרב על המיתלה, אחד המהלכים הצבאים הראשונים של מלחמת סיני (1956).
נחשב לאחד מן מהקרבות הקשים והמפורסמים בתולדות צה"ל. במהלכו נהרגו 43 חיילי צה"ל (מתוך כלל 172 חללי מלחמת סיני) ו-120 נפצעו. בצד המצרי נספרו כ-260 הרוגים.
מעבר המיתלה (מעבר חיטאן) הינו מעבר הרים במערבו של חצי האי סיני,
30 ק"מ מצפון מזרח לעיר סואץ. אורכו כמה עשרות ק"מ והוא נשלט על ידי רכסי הרים משני עבריו. משמש כנתיב תנועה מרכזי בין מזרח ומרכז חצי האי סיני לבין חלקו המערבי (אזור תעלת סואץ) ובהתאם מהווה מבחינה צבאית שטח מפתח עיקרי בסיני, מאחר והשולט בו ובמעבר הגידי שמצפון לו, חולש למעשה על אפשרויות התנועה בין מצרים לבין סיני.
מפת חצי האי סיני
המהלך הצבאי הראשון של ישראל במלחמת סיני נעשה לפנות ערב ב-29 באוקטובר 1956 - הצנחת גדוד צנחנים (בפיקודו של רפאל איתן)
בלבו של חצי האי סיני,
בכניסה המזרחית למעבר המיתלה. היתה זו אחת הפעמים היחידות בה צנחו כוחות צה"ל במהלך פעולת לחימה. לאחר הנחיתה נעו חיילי הגדוד בהליכה לעבר היעד שהוגדר להם. במקביל חצו שאר כוחות חטיבת הצנחנים (בפיקוד אריאל שרון)
את גבול ישראל-מצרים והחלו בתנועה ממונעת לאיזור (מרחק כ-300 ק"מ) על מנת לחבור לכוח המוצנח. במהלך התנועה כבשו כוחות החטיבה את מוצבי תמד ואל-נחל, ממזרח למעבר המיתלה.
בתגובה לפעולה הישראלית נשלחו כוחות צבא מצריים במטרה לבסס מערך הגנה במעבר המיתלה.
בבוקר ה-30 באוקטובר התמקמו לוחמי הגדוד המוצנח ברכסים השולטים על המבוא המזרחי למיתלה. בשעות הבוקר החלה הלחימה בין שני הצדדים שלוותה בתקיפות מן האויר וקרבות בין מטוסי חיל האוויר הישראלי למצרי (מטוס פייפר ישראלי נפגע ומיג מצרי אחד הופל).
ההתחפרות במיתלה (צילום: אברהם ורד, לע"מ)
בשעות הערב באותו יום הגיע לאיזור הכוח הממונע בפיקודו של שרון. בכך הסתיים איגוף עמדות המצרים בצפון-מזרח סיני, ונוצר כמתוכנן איום ישיר על תעלת סואץ.
על פי תוכנית המלחמה היו אמורים כוחות הצנחנים להמתין להמשך המהלכים המדיניים (שתואמו מראש בין ישראל לבנות בריתה צרפת ובריטניה). בהתאם לתוכנית נדחתה בקשתו של שרון, לקדם את כוחותיו אל תוך מעבר המיתלה, אך אושר לו לשלוח למעבר כוח סיור. ב-31 באוקטובר בהוראת שרון יצא למעבר כוח סיור מתוגבר בפיקודו של מוטה גור.
הכוח נכנס למארב מצרי, וכך החל אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמה כולה, שנמשך למעלה מ-24 שעות.
יציאת כח הצנחנים לעבר המיתלה
הכוחות המצריים שהגיעו למעבר נערכו בעמדות מוסתרות בכוכים משני צידיו. הסיור נלכד באש כבדה וכוחות נוספים שוגרו לעזרתו. במהלך נסיונות החילוץ של הכוח הלכוד הוחלט לשגר אל שטח הלחימה ג'יפ שישמש כפיתוי ויחשוף את עמדות הירי של המצרים. לפעולה שגבלה בהתאבדות, התנדב יהודה קן דרור, נהגו האישי של המג"ד אהרון דוידי. ואכן עם כניסת הג'יפ לקו האש נורתה לעברו אש כבדה ונהגו נפצע פצעים קשים. בתום הקרב, חולץ קן דרור והועבר לבית-חולים. חודשיים לאחר מכן מת מפצעיו. על פעולותיו בקרב הוענק לקן דרור אות הגבורה וסיפורו הפך לחלק ממיתוס הגבורה וההקרבה של צה"ל. רק בלילה הצליחו כוחות הצנחנים לטהר את המעבר, בלחימה קשה מכוך לכוך.
הקרב על המיתלה נחשב כאמור לאחד הקרבות הקשים והכואבים במלחמת סיני. עם זאת הניצחון שהושג אל מול תנאי השטח הקשים ויחסי הכוחות ומעשי הגבורה והאומץ שאפיינו את הלחימה, הפכו את הקרב לחלק מרכזי ממורשת הקרב והגבורה של צה"ל ככלל ושל חטיבת הצנחנים בפרט.
הכוחות הלוחמים במהלך הקרב
במקביל עמד הקרב לא פעם במרכזו של דיון ביקורתי נוקב בדבר החלטתו של שרון לשלוח את כוח הסיור מלכתחילה (מהלך שלטענת רבים לא היה חיוני כלל למהלך המלחמה), גודל הכוח שנשלח והפקודות שניתנו לו וכן סביב ניהול הקרב עצמו.
הדפס
