גלקסיה לא סדורה NGC2366 צילום: נאס"א

   הדפס

ערכים קשורים

	יקום
	כבידה
	אנדרומדה
	ענני מגלן
	מערכת השמש
	שביל החלב
	ערפילית
	הרלו שייפלי
	אדווין פאוול הבל
	המפץ הגדול
	צביר כוכבים
	חומר אפל
	כוכבים
	חור שחור
	ספקטרום אלקטרומגנטי
	טלסקופ
	קווזר
	צביר גלקסיות

תחומים קשורים

אסטרונומיה

גלקסיה

Galaxy

גלקסיה היא ריכוז גדול של כוכבים, גז ואבק, המהווה מערכת שלמה ביקום, במובן זה שכל מרכיבי הגלקסיה מרותקים אליה בכוח הכבידה. כל גרמי השמים הנראים לעין הלא-מצוידת, מלבד שלושה (גלקסיית אנדרומדה ושני ענני מגלן), הם חלק מהגלקסיה שבה נכללת מערכת השמש שלנו: שביל החלב. כל הגלקסיות האחרות נראות רק בטלסקופים.

חקר הגלקסיות החל למעשה רק בתחילת המאה ה-20; עד אז התקשו האסטרונומים להבדיל בין גלקסיות לבין ערפיליות, ולמעשה זיהו את שביל החלב עם היקום כולו. אולם עבודותיהם של האסטרונומים וסטו סלייפר, הרלו שייפלי ובייחוד אדווין הבל, העלו כי שביל החלב הוא רק אחד מבין הרבה גופים דומים (כיום נאמד מספרם במאות מיליארדים) ברחבי היקום. הַבּל מצא כי גלקסיות אחרות מתרחקות מאיתנו, וזו מזו, במהירות הולכת ועולה ככל שמרחקיהן גדולים יותר, וכך עמד על התפשטות היקום. בעקבות זאת פותח דגם המפץ הגדול.

אפשר לסווג את הגלקסיות לשלושה סוגים עיקריים, לפי צורתן: גלקסיות אליפטיות, גלקסיות חלזוניות (ספירליות) וגלקסיות בלתי-סדורות. לגלקסיות האליפטיות צורה כדורית פחוסה, והחומר הבין-כוכבי בהן מועט; מקובל שאלה הן הגלקסיות העתיקות ביותר. לגלקסיות החלזוניות צורת דיסקה פחוסה, מעובה במרכזה ומשוטחת כלפי חוץ, ובדרך כלל יש להן זרועות מעוקלות היוצאות מהמרכז כלפי חוץ (שביל החלב שייך לסוג זה); צורתן של הגלקסיות הבלתי-סדורות אינה אחידה, ויש בהן כמות גדולה מאוד של חומר בין-כוכבי. במקרים רבים, הן נוצרות בהתמזגות שתי גלקסיות. מעבר לכך קיימת חלוקת משנה לתת-סוגים בתוך כל סוג. גלקסיות רבות מוקפות ב"הילה" של צבירי כוכבים. מספר הכוכבים בצביר כוכבים נמנה במיליונים, ואילו מספר הכוכבים בגלקסיה נמנה בעשרות או במאות של מיליארדים.

בעבר סברו האסטרונומים שרוב החומר שבגלקסיה נמצא בכוכבים, ורק אחוזים מעטים ממנו נמצאים בתווך הבין-כוכבי. אולם חקר יציבותן של דיסקות הכוכבים בסיבובן סביב עצמן גילה כי כמות החומר הנראה בגלקסיות היא רק אחוז קטן (1 עד 10) מכמות החומר הכוללת שלהן. מכאן שרוב חומר הגלקסיה הוא בלתי-נראה - "חומר אפל" - שטיבו אינו ידוע, וזו אחת התעלומות הגדולות ביותר הניצבות בפני המדע בימינו.

רוב התיאוריות הדנות בהיווצרות גלקסיות מסבירות אותה בקריסת ענן גז בהשפעת הכבידה העצמית שלו, ובהתחלקות הגז לגושים קטנים יותר (כוכבים) תוך כדי סיבוב, בתהליך שסופו צורת הדיסקה או האליפסה. סבורים שרוב הגלקסיות, אם לא כולן, נוצרו זמן קצר יחסית אחרי המפץ הגדול, והכוכבים בתוכן נוצרו לאחר מכן, אם כי יש החולקים על תיאוריה זו. בליבותיהן של רוב הגלקסיות הגדולות (מעל 100 מיליארד כוכבים), ואולי כולן, יש חור שחור על-מסיבי, הבולע בהדרגה את החומר שבמרכז הגלקסיה. גם בלב שביל החלב יש חור שחור כזה. החומר הנשאב אל החור מסתחרר במהירות בדיסקת ספיחה (accretion sidk) סביב החור, ותוך כדי כך פולט כמויות אדירות של קרינה אלקטרומגנטית, בין השאר באורכי הגל הקצרים יותר של הספקטרום (קרני רנטגן, על-סגול). בשל כך אנו יכולים לצפות בטלסקופים בגלקסיות רחוקות ביותר, אך גלויות בשל הקרינה הזו, ואלה קרויות קווזרים.

בין הגלקסיות מפרידים מרחבים גדולים של חלל בין-כוכבי ריק, אולם האסטרונומים מקבצים אותן בצבירי גלקסיות, ואף בעל-צבירים של גלקסיות. בין הגלקסיות המשתייכות לצבירים כאלה פועלת משיכת כבידה השומרת על ריכוזן היחסי. גלקסיית שביל החלב, לדוגמה, משתייכת לצביר הבתולה, המשתייך לעל-צביר הבתולה.

	חזרה לעמוד הקודם
	חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה