הר געש

קרני חיטין בגליל התחתון ומספר רב של תלים בצפון רמת הגולן הם הרי געש, לעומת זאת, רוב סלעי הבזלת שבמזרח הגליל התחתון, וחלקים גדולים מדרום הגולן, הם תוצאה של התפרצות מגמה דרך מערכות סדקים.

נוהגים לסווג את הרי הגעש עפ"י אופן היווצרותם, עוצמת פעילותם ותדירות התפרצותם. מבחינת אופן ההיווצרות, מבחינים בין הר געש שטוח, הפולט מגמה נוזלית מאוד, להר געש שכבתי, שצורתו כחרוט מחודד, הפולט לבה וחלקיקים מוצקים (אפר געשי, טוף) לסירוגין. הר געש הפולט בעיקר אפר געשי מכונה "חרוט אפר". הרי געש שטוחים מצויים בהוואי, סטרומבולי, אטנה וּוזוב הם הרי געש שכבתיים, חרוטי אפר רבים מצויים ברמת הגולן.

מבחינת עוצמת הפעילות מחלקים את הרי הגעש לחמישה טיפוסים, מהשקט לסוער ביותר:

1. טיפוס הוואי - שקט ביותר. הלבה נוזלית מאוד וזורמת מלוע רחב. לעתים הלבה זורמת דרך סדקים צרים ויוצרת רמות בזלת (טיפוס איסלנדי).

2. טיפוס סטרומבולי (ע"ש הר סטרומבולי מצפון לסיציליה) - לבה פחות נוזלית וענני אבק געשי. ההתפרצויות אינן רצופות.

3. טיפוס וולקני - סוער יותר מכיוון שהלבה צמיגית יותר ומכסה לסרוגין את פתח הלוע.

4. טיפוס וזוב - צינור הגעש נסתם בין התפרצות להתפרצות. ההר פועל בהפסקות, פעילותו סוערת ביותר והלוע נקרע. ההתפרצויות מלוות בפליטות טוף וענני גז. נקרא גם טיפוס פליניאני על שם ההיסטוריון הרומאי פליניוס הזקן אשר ניספה בהתפרצות הווזוב שהחריבה את פומפי בשנת 79 לספירה.

הר געש סטרומבולי, איטליה (צילום: איי פי)

5. טיפוס פלה (ע"ש הר פֶּלֶה במרטיניק, בים הקריבי) - הטיפוס הסוער ביותר. המגמה צמיגה מאוד ומתרוממת בצורת פקק ענקי. ההתפרצות מלווה בענני גז בוערים, רעילים וקטלניים. ב-1902 התרומם הר פלה לגובה עצום, בשל יצירת פקק געשי גדול, ושלח ענני גז לוהטים ורעילים, בהתפרצות זו הושמדה עיירה של 30,000 תושבים בתוך שניות אחדות. כעבור כמה חודשים הועף הפקק מעלה.

ב-1883 התפרץ הר הגעש קרקטואה ששכן במיצרי סומטרה, אינדונזיה כיום. רעם הפיצוץ נשמע למרחקים של כ-3,500 ק"מ. ענני האבק והעשן האדירים חסמו את אור השמש באזורים רבים למספר ימים וגרמו בשנים לאחר מכן לשינויים אקלימיים על פני כדור הארץ. ההתפרצות יצרה צונאמי ענק ששטף את חופי האי סומטרה והרג 36,000 מתושביו. התפרצות הקרקטואה נחשבת להתפרצות הוולקנית העזה ביותר שתועדה בהיסטוריה הכתובה.

הר געש וזוב (צילום: איי פי)

מבחינת תדירות ההתפרצויות מבחינים בין שלושה סוגים: הרי געש פעילים, הרי געש רדומים, המתעוררים לפעולה רק מדי כמה עשרות או מאות של שנים, הרי געש כבויים (הרי הגעש שברמת הגולן לא פעלו זה עשרות אלפי שנים, וקרוב לוודאי שהם כבויים).

יש הרי געש שנוסף על הלבה פולטים בהתמדה גזים. נביעות אלה מכונות מעשנות (פוּמָרוֹלוֹת).

חלק כדור הארץ שמצויים בו הרי געש בכמות הגדולה ביותר הוא "חגורת האש" - טבעת סביב שולי האוקיינוס השקט שעוברים בה קווי חולשה גיאולוגיים.

בקו זה מתקברת תשתית האוקיינוס מתחת ליבשות הסמוכות (תהליך בו לוח הקרקעית שוקע מתחת ללוח היבשתי ומגביה אותו תוך כדי קימוטו), ומאפיינים אותו רעשי אדמה והתפרצויות געשיות (קליפורניה, יפן ועוד). אזור חולשה שני שלאורכו יש הרי געש רבים הוא הרכסים האמצע אוקייניים, שבהם המגמה חודרת מן העומק, מסיטה את הלוחות הטקטוניים ופורצת אל פני השטח, באיים או מתחת לפני המים.

הרי געש נפוצים מאוד גם במרכז האוקיינוס השקט (איי הוואי), שם מצויים קווי חולשה בקרקעית הים. סביב הרי געש ימיים באזורים הטרופיים מתפתחות טבעות אלמוגים, ואלה נשארות גם אחרי שקיעת ההרים, בצורת אטולים (ריף אלמוגים שיוצר צורת טבעת). יש הרי געש גם באגן הים התיכון (יוון, איטליה), שכן גם כאן מתקבר לוח אוקייני מתחת ליבשת.

מכתש בלועו של הר געש באיסלנד (צילום: רן שלו)

לכתבה המלאה – לחצו כאן.