עולי הגרדום

בשנים 1938 - 1947 נידונו למוות כ-39 אנשי מחתרות על ידי שלטון המנדט הבריטי. עונשם של 25 מהם הומתק על סמך נסיבות מקלות או שזכו לחנינה. חבורת "עולי הגרדום", אשר עונשם בוצע (או התאבדו לפני כן), מונה 12 איש: שלמה בן יוסף, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, משה ברזני, מאיר פיינשטיין, יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר, אליהו חכים ואליהו בית-צורי.

שלמה בן יוסף, איש פלוגת העבודה של בית"ר, שביצע כפעולת תגמול, ירי לעבר אוטובוס ערבי (1938). איש לא נפגע מן הירי ובן יוסף ושני חבריו נתפסו ונאסרו. נידון לעונש מוות והוצא למוות בתלייה.

דב גרונר, איש אצ"ל, אשר נפצע קשה במהלך פריצה שביצע הארגון במשטרת רמת גן (1946). לאחר הפעולה נתפס בידי הבריטים, נשפט ונידון למוות. התנהלותו במהלך המשפט, סירובו לבקש חנינה, והציטוט מפיו עם השמע גזר הדין:  "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום" הפכו את גרונר, סמל לגבורת אנשי המחתרות.

מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני - שלושה אנשי אצ"ל שנתפסו על ידי הבריטים בדרכם לפעולה (1946). בתום משפטם נידונו למוות. ב-15 באפריל 1947 הועברו השלושה (יחד עם האסיר גרונר) לכלא עכו,  שם בוצעה ההוצאה להורג.

משה ברזני, איש לח"י נתפס ע"י הבריטים (מרס 1947) בירושלים כאשר הוא נושא נשק. הואשם בניסיון התנקשות במפקד בריטי ונידון למוות בתליה. נכלא יחדיו עם מאיר פיינשטיין, איש האצ"ל שנפצע ונעצר לאחר פעולת פיצוץ תחנת הרכבת בירושלים ונידון אף הוא למוות. השניים שהמתינו לביצוע גזר הדין בבית הכלא בירושלים, התאבדו יחדיו בעזרת רימוני יד מאולתרים שהוברחו לתאם.

אליהו בית-צורי ואליהו חכים - אנשי לח"י שיצאו למצרים על מנת להתנקש בחייו של הלורד מוין (נובמבר 1944), השר לענייני המזה"ת בממשלת בריטניה. נתפסו לאחר ההתנקשות, נידונו למוות ונתלו במצרים (מרס 1945). 

יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, שלושה אנשי אצ"ל שנתפסו לאחר הפריצה לכלא עכו. לאחר שנידונו השלושה למוות, חטף האצ"ל שני אנשי מודיעין בריטים (הסרג'נטים), ואיים כי יוציאם להורג במידה ויתלו שלושת האסירים. הבריטים לא נרתעו וב-29 ביולי 1947 הוצאו השלושה למוות בתלייה. למחרת תלו אנשי האצ"ל את שני הסרג'נטים בחורשה ליד נתניה. מאותה עת ואילך לא הוציאו הבריטים להורג אסירים יהודים.