מרדכי

מרדכי נהג לשבת בשער ארמון המלך הפרסי אחשורוש, ושם גילה קשר להתנקש בחיי המלך. הוא הביא את העניין לידיעת אחשוורוש, ושני הבוגדים - בגתן ותרש - נתפסו ונתלו.

 הדבר נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס, ורק לאחר זמן זכה מרדכי לגמול על שירותו זה "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת ועשה כן למרדכי היהודי" (מגילת אסתר, ו' י').

אחרי שסירב מרדכי להשתחוות להמן האגגי, ראש השרים, ראה בו זה האחרון את אוייבו האישי. בכעסו, החליט המן להרוג את מרדכי ואיתו את כל יהודי מלכות פרס. בעזרת אסתר הצליח מרדכי לסכל את התוכנית והביא לתלייתו של המן וכל בניו, ויהודי פרס הורשו על-פי צו מלכות לנקום באוייביהם. לזכר המאורע שלח מרדכי מכתבים לכל היהודים, לחגוג מדי שנה את חג הפורים, בימים יד' וטו' בחודש אדר, והוא עצמו נתמנה לשר בחצרו של המלך, במקום המן.

מקור השם פורים בנוסח האגרת ששלח מרדכי "כי המן בן המדתא האגגי... חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם... על-כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור, על כן על כל דברי האיגרת הזאת" (אסתר י' כד'-כו').

בין נוסח מגילת אסתר לבין הנתונים ההיסטוריים המקובלים יש מספר פערים, אחד מהם נוגע לגילו של מרדכי. על פי המגילה, הוגלה מרדכי מירושלים בימי יכניה מלך יהודה (597 לפני הספירה): "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, אשר הוגלה מירושלים עם-הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר ב' ו'). פירוש הדבר, שבשנה ה-12 למלכות אחשוורוש (המזוהה עם המלך קסרקסס ה-1, 486/5 - 465 לפנה"ס) היה מרדכי בן למעלה מ-123 שנים. לפערי השנים לא נמצא הסבר מדעי מקובל. לפער זה הוצעו כמה הסברים. הסבר אחד קבע כי הסיפור המקראי במגילת אסתר כלל לא ארע ואינו אלא אגדה; הסבר אחר מייחס את עובדת ההגלייה לא למרדכי אלא לקיש איש ימיני, אבי סבו (ואכן ניתן לקרוא את הפסוקים בדרך התומכת בגרסה זו). לפיכך, מעת הגלות ועד הופעתו של מרדכי חלפו ארבעה דורות, ומכאן שמרדכי היה בעת האירועים בשנות ה-20-40 לחייו.