דמוקרטיה

2. שוויון האזרחים בפני החוק;

3. הבטחתן של זכויות האזרח ושל חירויותיו;

4. עריכת בחירות - כלליות, חופשיות, חשאיות ושוות - שמתחרים בהן לכל הפחות שני מועמדים או שתי מפלגות, במועדים שנקבעו בחוק;

5. סמכותו של הרוב להכריע;

6. הפרדה בין תפקידי החקיקה לתפקידי הביצוע של השלטון, באמצעות רשויות שלטון נפרדות (כמו בארה"ב וברפובליקה ה-5 של צרפת) או באמצעות מוסדות שלטון נפרדים (ממשלה ופרלמנט) במשטרים פרלמנטריים ריבוניים (כמו בבריטניה ובישראל);

7. פיקוח פרלמנטרי על המוסדות המבצעים של השלטון (הפרלמנט בוחר את הממשלה, או במשטר נשיאותי - רשות מחוקקת עצמאית);

8. שמירה על חירויות המיעוט ועל זכותו להתארגן ולהתבטא, וכן הבטחת זכויותיה של האופוזיציה, לרבות זכותה לבקר את המימשל;

9. עצמאות בתי המשפט.

סוג נוסף של דמוקרטיה, הסותר בעיני תומכי הדמוקרטיה הייצוגית את בסיס הרעיון, הוא דמוקרטיה טוטליטרית. כיום קיימות שתי שיטות של דמוקרטיה טוטליטרית: דמוקרטיה מודרכת ודמוקרטיה עממית.

ראשיתו של המשטר הדמוקרטי במאות ה-5-4 לפני הספירה בדמוקרטיה הישירה שהתקיימה בכמה מערי-המדינה היווניות. אסיפת העם באתונה היתה מקור הסמכות במדינה והיא קיבלה את ההכרעות בענייני המדינה השונים.

באסיפת העם של הדמוקרטיה הישירה השתתפו כל הגברים האזרחים מבני 18 שנה ומעלה; נשים, זרים ועבדים לא הורשו להשתתף. האספה התכנסה 40 פעם בשנה, ונבחרו בה נושאי כהונות רמות במדינה ובצבא (שהיו נתונים לפיקוח של אסיפת העם). כמו כן הוכרעו בה עניינים של חוק, תקציב ומסים, מלחמה ושלום.

הדמוקרטיה ייצוגית התפתחה באנגליה במאה ה-17 ובארה"ב וצרפת במאה ה-18; תרמו לקידומה רעיונותיהם של הוגי דעות - שהחשובים שבהם היו ז'ן ז'ק רוסו וג'ון לוק - בדבר זכויותיהם הטבעיות של בני האדם, ייצוג העם באמצעות נבחרים ו"האמנה החברתית".

במאה ה-19 הוקמו מוסדות דמוקרטיים ייצוגיים ברוב מדינות אירופה. לאחר תבוסת המשטרים הפשיסטים במלחמת העולם ה-2 התקבלו עקרונות הדמוקרטיה כמעט על דעת הכול, ואולם כיום רוב המשטרים בהם נהוגה דמוקרטיה ייצוגית וחופשית מתרכזים באמריקה ובאירופה, בנוסף למספר מועט של מדינות באסיה ובאפריקה.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.